פריון אל מול הישג

פיריון הוא מושג נפוץ בכל רחבי הברית הישנה. ברבים ממשליו שעוסקים במלכות האלוהים, ישוע עצמו משתמש במונחים הקשורים לפריון: גרגיר החרדל, הקטן מבין הזרעים וכדומה. הדימוי החזק והמאלף ביותר הוא משל הגפן והשריגים, שמצביע על כך שהפריון תלוי לחלוטין בקשר שבין שריגי הגפן לשורשם (הש' יוחנן טו:17-1).

אנחנו חושבים שאנחנו מבינים. זה נראה כל כך מובן מאליו. להיות פורה משמעו לייצר, להניב פרי, להשיג, להרוויח. הצד השני של המשוואה הגיוני גם כן: ענף שלא מניב פרי אינו מייצר מאומה ומכאן שאינו רווחי ויש להיפטר ממנו. כך, אנו מפרשים את המסר המקראי ברוח "חברת ההישגיות" ומפספסים את הנקודה. הבנה אמתית של מה שהכתובים רוצים לומר לנו הוא עניין מאתגר מאד.

חברת ההישגיות

הדחף לבצע ולהשיג מוטמע בחברה בה אנו חיים. החיידק הזה מועבר אלינו באוויר שאנו נושמים. אפילו לעת זקנה, האובססיה להשגיות לא משחררת אותנו. ההישגים הם המדד הנורמטיבי לערכינו ולערכם של אחרים.

למרבה הצער, לא זו בלבד שבכנסייה ובחיים הדתיים גישות שכאלו אינן נדירות יותר, אלא שהן אולי אף נפוצות יותר מבמקומות אחרים.

למעשה, הגישה ההישגית הזו כל כך נוכחת, עד שביכולתי לתת לה כמה דוגמאות:

• רבים מתלוננים על כמות העבודה העצומה, על מספר הפגישות, שיחות הטלפון ועל ערימות הדואר עמם עליהם להתמודד. התלונה הזו נשמעת קצת כמו תירוץ להאדרה-עצמית.

• אחים ואחיות רבים שפורשים מתפקידם אמרו לי, "אבי, אני עדיין רוצה לשרת איכשהו". ראויה לשבח ככל שתהיה, השורה התחתונה של המסר הזה יכולה לעתים להישמע כ"אני עדיין רוצה שיהיה לי ערך כלשהו".

• אנשים נוטים לפתח שגרת עבודה או התנהלות שנמצאים מעבר לגבול יכולתם, על אף שאותן המשימות יכלו להתבצע באופן פשוט יותר. הדבר מוביל למתח רב וגם לתחושה הנעימה שהם אינם ניתנים להחלפה.

• הדוגמה המדויקת ביותר בה נתקלתי נמצאת בספר של נזיר טרפיסטי גרמני שסיפר על מקרה בו אח מבוגר אמר לאב המנזר שלו, "העולם יודהם אם יתגלה כמה עצים כרתתי בחיי".

בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שההישג הוא תמיד חיפוש סמוי אחר רווח, הכרה או שררה. הוא אכן יכול להיות תגובה לתחושת אחריות כנה. אולם, גם אם זהו המקרה, יש לבחון היטב את ההתמודדות עם הדברים. המשפחה, הקהילה והפנאי של האדם חייבים להישמר גם הם. מאידך, מובן שעל הדברים הללו לא לדכא את הרצון שלנו לסייע.

דמיון

קו דק מפריד בין פריון להישג. שניהם דורשים מאמץ, משמעת ועבודה קשה. יש צורך בסבלנות ובדאגה כדי לגרום למשהו לצמוח. אולם, עושה רושם שההבדל ולא הדמיון שבין שני המושגים הללו רלוונטי כיום. הנה שנים עשר הבדלים כאלו:

הבדלים

1. בפריון ישנו מקום למסתורין, בו אנו בוטחים ולו אנו נכנעים. אנו נותנים לדברים לקרות, משחררים. לעומת זאת, האדם ההשגי רוצה שהכול יהיה בשליטתו.

2. הפריון הגיוני וטבעי, פועל על פי חוקי הטבע. ההישג, מאידך, פועל לעתים קרובות על חשבון הטבע. בשנים האחרונות ראינו כיצד חברת ההישגיות ניצלה את אמא אדמה מעבר ליכולותיה. במישור האישי, הישגיות-יתר מובילה לעתים לקרובות לקריסתו של האדם. כמו כן, החיים הרוחניים שלנו ניזוקים מדגש מופרז על הישגיות ותחרות.

3. בטבע ישנם מוזרויות ועיוותים. לא כל הפירות מושלמים: חלקם משונים או קטנים. מצד שני, חרדת הביצוע לא נותנת מקום לחולשה ולפגם, לא בנו ולא באחרים. היא מתאווה לתוצאות ומאדירה יעילות והצלחה.

4. הלחץ להשיג חונק את היסוד הקונטמפלטיבי שבחיינו. ישנה התמקדות כה רבה בתוצאות, עד שאלוהים הוא כבר לא המוקד של תשומת הלב שלנו. פריון, לעומת זאת, יכול להפוך את הפעילות בה אנו עוסקים למרחב מקודש בו אלוהים נוכח ופועל. הוא מאפשר לנו להיות קונטמפלטיביים תוך כדי פעולה.

5. פריון מתרחש מתוך רוח של נתינת חינם: "חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ" (מתי י:8). לא רק היכולות והכישורים שלנו, אלא כול חיינו הם מתנת חינם מאלוהים. הגישה הזו היא מסר נוגע ללב עבור מי שנחשבים "כישלונות" בחברת ההישגיות שלנו.

6. חוק הפריון הוא שעל כל זרע להיקבר ולמות כדי להניב פרי. האמת המרה של ההקרבה העצמית לרוב לא מקודמת בידי חברת ההישגיות.

7. פריון דורש מערכת יחסים. מלכות האלוהים עוסקת במערכות יחסים אינטימיות ונצחיות. ההישג יכול לפצות על מחסור במערכות יחסים אמתיות.

8. בברית הישנה והחדשה כאחת, כבודו העצום של האדם טמון בראש ובראשונה בשיתוף הפעולה עם פועלו של אלוהים. ניתן להחליף בקלות את הדגש משיתוף פעולה עם אלוהים להתמקדות בעצמי.

9. אנו זוכרים את הניגוד הבסיסי שפאולוס עורך בין אמונה לחוק ואת העובדה שישועתנו באה מאמונה ולא כתוצאה מהישמעות לחוק כלשהו. 'תפישת ההישג' אומרת לנו שבאמצעות 'שמירת התורה' (ההישגים שלנו) אנו מבטיחים את ישועתנו. כך, עול על-אנושי מוטל על כתיפנו ורומס את שמחת הבשורה הטובה.

10. ישוע אמר לנו לא לדאוג, מכיוון שאבינו שבשמיים יודע שאנו זקוקים למזון ולמשקה ולבגד. מהות הברית תמיד ההייתה שנחפש את אלוהים בכל ליבנו, נפשנו ומאדנו ואלוהים ידאג לנו. אנחנו מעלים את אלוהים לראש סדר העדיפויות ואלוהים הופך את רווחתנו לדאגתו שלו.

11. שלא כמו קציר השדה או המטע, לעתים קרובות לא ניתן למדוד את הפריון של מלכות האלוהים. לרוב הוא נותר חבוי ולא נגיש, ידוע לאלוהים לבדו. ההישג, לעומת זאת, מוחשי ומדיד – הוא מוכיח את ערכנו.

12. ככל שאנו מתבגרים, כך הישגינו יורדים. פריון, מצד שני, יכול לגדול ברבות השנים. רוחניות של פריון יכולה להסיר מעלינו את סכנת החרדה הקודרת ולהעמיק את ההבנה שלנו בנוגע למשמעות המונח 'רלוונטי'.

תשומת לב להבדלים שבין פריון להישג יכולה להבהיר עבורנו את המסר המקראי, להעמיק את ההבנה שלנו בבשורה הטובה וכך לשמח את חיינו.

כמה שאלות להרהור ולשיתוף

1. כשאני מביט בחיי: אני מרגיש שאני פועל _ % מתוך תפישה של פריון ו_ % מתוך תפישה של הישג. שתפו זה עם זה את הסיבות לתשובה שלכם.

2. אילו (אם בכלל) מתוך 12 ההבדלים נוכחים בגישות ובהתנהלות שלי בחיי?

3. כרועים, זהו דרכים מסוימות בהן אנו מסתכנים באימוץ 'תפישת ההישגיות'.

4. שתפו עם חבריכם לקבוצה את הדרכים בהן נוכל לנוע אל עבר תפישה של פריון.

(המאמר המקורי הופיע ב:
Review for Religious 53 (March – April 1994): 231-237.)