זיו – פרשת השבוע: פרשת במדבר 2

הַפְקֵד אֶת־הַלְוִיִּם עַל־מִשְׁכַּן הָעֵדֻת

ספר במדבר והפרשה שקרויה באותו שם מתחילים בפסוק מוזר: ״וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר״ (במדבר א:1). הפירוש של ״אור החיים״ מנתח את הפסוק ומעלה מספר קושיות לגביו. ראשית, אנחנו כבר יודעים שאוהל מועד והעם נמצאים במדבר סיני - למה לחזור על העובדה הזו? שנית, הנוסחה המקובלת לתיארוכים בכתובים הינה״ שנה, חודש, יום (ר״ל במדבר ט:11 או י:11) - מהכלל אל הפרט - מדוע השינוי מהנוסחה המקובלת? לבסוף: אפילו בתוך הפסוק עצמו, אם תיאור הזמנים הולך מהםרט אל הכלל, תיאור המרחב הולך מהכלל אל הפרט - מהמדבר העצום של סיני לאוהל מועד הזעיר - מדוע חוסר העקביות?

עונה האור החיים: ״ונראה כי הכתוב אדרבא השכיל לדבר בשיעור שוה, והוא על דרך אומרם (ב''ר פס''ח) הנה מקום אתי (שמות לג:21) שמקומו של הקדוש ברוך הוא הוא טפל לו, ולערך זה יהיה טפל כל המקום לגבי המקום אשר חונה שם האלהים, ומעתה מחברת הכללות הוא אהל מועד והמדבר הוא פרט טפל לו, ולהעירך הכתוב בכוונה זו סדר סמוך לזה מאמר באחד לחודש וגו' בשנה השנית, וכו׳. כלומר הפסור נכתב בכוונה כדי להראות שהאוהל הוא הכלל - הוא המרחב הגדול - ולא המדבר.

הפסוק הזה מכין את אשר הפר. לאחריו מגיע המפקד של בני ישראל, שעמם בני שבט לוי אינם נפקדים: ״והַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם׃ וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ אַךְ אֶת־מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד ואֶת־רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר א:47-49). במפקד השני של ספר במדבר, בשדות מואב, שלושים ושמונה וחצי שנים מאוחר יותר, אנו פוגשים פרט מחריד: ״אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה ואֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃ וּבְאֵלֶּה לֹא־הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה ואַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי״ (במדבר כ״ו:63-64) - גורל שממנו שבט לוי ניצל מכיוון שהם לא נמנו על פיקודי המפקד הראשון. שבט לוי, לעומתם, התפקד לבדו (במדבר ג:39) והוא השבט הקטן מכולם. בדיוק כמו הנוסחה שפותחת את הספר, מה שנראה קטן הוא בעצם גדול: מה שראה כמן השבט הקטן ביותר יהיה היחיד שישתמר וישרוד עד הסוף. שבת שלום.