זיו – פרשת השבוע: פרשת כי תשא 2

השבוע, אנו מתחילים עם משה עדיין על הר סיני לשם קבלת לוחות האבן שכתובות באצבע האלוהים. ההמשך מוכר וידוע: העם מתעייף מלחכות לסוף ארבעים הימים, ומבקש מאהרן לעשות להם אל. כאשר משה יורד מההר הוא כבר יודע שהעם עשה לעצמו אל מכיוון שה׳ הודיע לו זאת על ההר. אבל הוא מגלה גם שהעם פתח ב״מחולות״, שהוא ״צוחק״. שני המושגים האלו קשורים לניאוף או גילוי עריות. הפועל ״צחק״ לדוגמה משמש להגדרת היחסים שבין יצחק ורבקה כאשר אבימלך רואה אותם (בראשית כ״ו:8) (ראה גם ״זיו״ לפרשת תולדות). ואכן עבודת אלילים, בכתובים, כמעט תמיד נדמית לניאוף. וזה הקשר בין מעשה העגל והלוחות שמשה קיבל מהאלוהים, ושהוא ישבור בתחתית ההר.

עשרת הדיברות כתובות בעמודה על גבי שני לוחות וכל אחת נקראת במקביל עם זו שנמצאת מולה. הראשונה שיסודה הוא לעבוד את ה׳ לבדו, נקראת יחד עם השישית ״לא תנאף״. אך אנו יכולים להבין איך חלק מהמפרשים מבינים את תגובתו של משה: הוא שובר את הלוחות - לא מתוך כעס בלתי נשלט - אלא להפך, מתוך רחמים אדירים (שמות רבה מג:1). הוא שובר את המסמך שעליו כתובה בצורה מלאה אשמתו של העם. בשביל להבין זאת, צריך לקרוא שוב את השיחה על ההר. משה מעתיר בשביל העם: ״מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ (שמות לב:32) בקשתו מתקבלת ומשה ממשיך לשמור על עמו. תפילתו של משה מראה את החשיבות היסודית של השתתפות האדם למען קבלת הברכות.כמו כן, אנו מוצאים את הרעיון הזה בסיפורן של הנשים שנותנות את מראות הנחושת שלהן כדי לבנות את הכיור... וכן בצורה הפוכה, כאשר העם נותן את עדיי אוזניו כדי ליצור את עגל הזהב! לוחות האבן שכתובות באצבע אלוהים יישברו על ידי משה עצמו, ושברי הלוחות הראשונות, לפי התלמוד, תשמרנה בקפידה בארון הקודש: הן שומרות על קדושתן. הלוחות מסמלות את ה״כתובה״, חוזה הנישואין שניצן על ידי החתן לאשתו - עד היום הזה. החוזה הזה מציין את הזכויות והחובות שבין בני הזוג: הנישואין מסמלים את הברית שאלוהים כורת עם עמו, בדיוק בזמן ניאופיהם….

המדרש (שמות רבה מא:6), מקשר בין הפועל ״כלה״ במשמעות של ״לסיים״ ו״כלה״ - כלת החתן. על ידי הלוחות האלו, משה, ולאחריו העם, נחשבים ל״כלה״. המדרש מקשר אף בין ״אבן״ ל״אב-בן״: המצוות שאמורות לעבור מדור לדור ולא להיות מוסתרות מעין. כמו כן מדרש אחר (שמות רבה מ״ו) מקשר בין ״כלה״ ל״כלל״ במשמעות של ״כלליות״. בפרשה זו בסיני, משה קיבל רק את היסודות הכלליים של התורה, שיפותחו יותר מאוחר בתורה שבעל-פה. שבת שלום.