האב דוד נויהאוז, סגן הפטריארך הלטיני הממונה על נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל, פרסם איגרת פסטורלית לרגל יובל ששים שנה מאז הקמתו של מפעל יעקב הצדיק. האיגרת יצאה לאור ביום א, ה-9 באוגוסט 2015, חג אדית שטיין הקדושה.

שישים שנה
איגרת פסטורלית

הַלְלוּיָהּ,
הַלְלוּ אֶת-יְהוָה כָּל-גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים,
כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ.
(מזמור קי"ז)

I. התחלות

1. השנה אנו מציינים את יובל השישים להקמתו של מפעל יעקב הצדיק. ב-14 בדצמבר 1954, סגן הפטריארך הלטיני לישראל, הבישוף ורגני, הכריז על הקמתו, יחד עם האב יוסף סטיאסני (מאבות ציון), האב ז'אן-רוג'ר הנה (מהמסדר האסומפציוניסטי), מר מרטין וויינהובן וגברת יושה ברגמן. לאחר כחודש, האב ברונו הוּסר (מהמסדר הדומיניקני) ואחרים הצטרפו גם הם. ב-11 בפברואר 1955, הפטריארך הלטיני גוֹרִי העניק למפעל הרשאה זמנית (ad experimentum) וב-19 בפברואר באותה השנה, מיסה ראשונה בלטינית נערכה ביפו. ב-19 בפברואר 1956, האב ברונו הוסר ערך את המיסה הראשונה במועדון יעקב הצדיק, שנפתח ברחוב יהודה הימית 55 ביפו. כחודש לאחר מכן, ב-21 במרץ 1956, עם הגעתו ארצה, האח יוחנן אליחי (מהאחים הקטנים של ישוע), ערך את המיסה הראשונה בשפה העברית לפי המנהג הסורי בחיפה.

2. הכנסייה הראשונה בירושלים הוקמה בידי השליחים לאחר מותו של ישוע, תחייתו ועלייתו השמימה והיא הייתה בת בית בעולם היהודי. השליחים היו יהודים, ממש כמו אדונם ומשיחם, והמשיכו לחיות מעורים לחלוטין בעמם. רבים מהמייסדים של מפעל יעקב הצדיק חלמו על כנסייה שתַּחְיֶיה את הכנסייה היהודית-נוצרית. הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 סיפקה את ההקשר בו, לראשונה למן המאה הראשונה לספירה, נוצרים חיו בקרב רוב יהודי, בחברה שמאופיינת על ידי הדת, ההיסטוריה והתרבות של העם היהודי. אלפי נוצרים היגרו למדינה הצעירה, מיעוט מקרבם היו יהודים שפגשו בישוע והכירו בו כמשיח ואדון, ורובם היו נוצרים בני משפחות יהודיות: בני זוג נוצרים ליהודים, ילדיהם המוטבלים וקרובי משפחה אחרים. כמו כן, היו ביניהם גם חסידי אומות עולם, אשר הצילו יהודים בשואה, והגיעו יחד עם בני משפחותיהם. מבין המייסדים, החלוצים והחברים במפעל יעקב הצדיק, היו אלה שסברו שיהודי המאמין בישוע אינו פחות יהודי מכל יהודי אחר.

3. בשנת 1955, הפטריארך הלטיני גורי פרסם את התקנון של מפעל יעקב הצדיק. המסמך המכונן הזה קבע את היעדים של פועלנו:

- לפתח קהילות קתוליות;

- לעודד רגישות נוצרית אמתית ל"רז ישראל" (אל הרומים יא:25) בקרב המאמינים, כזו המעוגנת הן בלימוד הכתובים והן ברוחניות הרגישה לתרבות היהודית-נוצרית;

- לעמול עבור שילובם המלא של יהודים שנעשו קתולים בכנסייה ובחברה הישראלית;

- להמשיך ולפתח את רגישותה של הכנסייה לשורשיה היהודיים;

- להילחם באנטישמיות על כל צורותיה.

התקנון המכונן הזה ממשיך להנחות את פועלנו.

II. הודיה

4. שישים שנה עברו מאז אותם מאורעות חשובים ובלב מלא הודיה, אנו זוכרים את המייסדים ואת החלוצים שקדמו לנו. הגברים והנשים האמיצים הללו (כוהנים, נזירים ונזירות, נשים וגברים מקודשים ועמאים) עמלו ללא לאות כדי להקים קהילות, לארגן מסגרת לעבודה הפסטורלית ולספק את הדרוש עבור חיים קתוליים בעברית. הם החלו במלאכת יצירתה של קהילה נוצרית הקשורה הדוקות לשורשיה היהודיים, בת בית במדינת ישראל ודוברת עברית, שפה שמעולם לא נעשה בה שימוש בחיים הנוצריים ובליטורגיה; קהילה המעידה על ערכה של הבשורה בחברה היהודית-ישראלית דוברת העברית.

אנו מודים לאלוהים על ששלח את הגברים והנשים הנאמנים, החרוצים ובעלי החזון האלה והעניק להם את הכישורים הדרושים לבניין גוף המשיח. בנוסף, אנו מודים לבישופים ששלחו כוהנים ולמסדרים ולקהילות הנזירים, למוסדות לחיים מקודשים ולקהילות החדשות ששלחו את חבריהם לישראל כדי להשתתף בעמל הכנסייה. ביניהם היו דומיניקנים, אבות ואחיות גבירתנו של ציון, אחים קטנים ואחיות קטנות של ישוע, פרנציסקאנים ושליחות פרנציסקאניות של מרים, בנדיקטים, כרמלים, ישועים, אחיות של יוסף הקדוש של ההתגלות, אסומפציוניסטים, סלזיאנים, חברי פקס נוסטרה, קוֹיְנוֹנִיָה יוחנן המטביל, הדרך הניו-כטקומנאלית ורבים אחרים.

5. במאי 1948, כשבע שנים לפני הקמתו של מפעל יעקב הצדיק, קמה מדינת ישראל. היא הייתה לבית עבור העם היהודי לאחר השואה, האסון הנורא ביותר שעם זה חווה אי פעם. במגילת העצמאות שלה, האבות המייסדים של המדינה הבטיחו חופש דת מלא לכל אזרחיה. "(מדינת ישראל) תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" (הכרזה על הקמת מדינת ישראל, 15 במאי 1948). אנו מודים על חופש הדת שאפשר למפעל יעקב הצדיק להתפתח ולהתאים עצמו לנסיבות המשתנות ללא-הרף בחברה הישראלית התוססת. אנו ממשיכים להתפלל שבחברה זו יתקיימו שלום, צדק ושוויון לכל האזרחים.

6. בעוד אנו מציינים שישים שנה להקמת מפעל יעקב הצדיק, אנו מציינים, כמו כן, יובל חמישים שנה לסיום מועצת הוותיקן השנייה, בשנת 1965. אנו מודים על תורתם של האפיפיור הקדוש יוחנן העשרים-ושלושה ושל האפיפיור המוברך פאולוס השישי. בייחוד, אנו שואבים השראה רבה לזהותנו ולשליחותנו מדבריו של מסמך המועצה בזמננו (Nostra Aetate) ומכל המסמכים שהתפרסמו אחריו ותרמו לאחת המהפכות הגדולות של המאה העשרים, המהפכה ביחסים בין היהודים לנוצרים. הודות למועצה זו, "תורת הבוז" שהייתה נפוצה בעבר בקרב הנוצרים, התחלפה בתורה של מתן כבוד ליהודים וליהדות. המייסדים והחלוצים של מפעל יעקב הצדיק תרמו את חלקם לשינוי זה. כפי שהמועצה הזכירה לכלל המאמינים: "בעוד המועצה הקדושה הוגה ברז הכנסייה, היא זוכרת את הקשרים הרוחניים בין אנשי הברית החדשה לזרע אברהם." (בזמננו [Nostra Aetate] (1965), 4).

מאז המועצה, הכנסייה מדגישה בצורה מיוחדת את שורשיה היהודיים, את זהותם היהודית של ישוע המשיח ושל אמו המבורכת, של יוסף הצדיק, של השליחים ושל הכנסייה הקדומה כולה. המועצה הכריזה: "הכנסייה נוצרת לעד לנגד עיניה את דברי השליח על אחיו: "לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ" (אל הרומים ט:4 - 5), בנה של מרים העלמה המבורכת. כמו כן, הכנסייה מזכירה שהשליחים, עמודי התווך ואבני הפינה של הכנסייה, ורבים מהתלמידים הראשונים אשר הפיצו את בשורת המשיח לעולם, נולדו כבנים לעם היהודי" (בזמננו [Nostra Aetate] (1965), 4).

7. יתר על כן, בעקבות המועצה, יהודים השייכים לכנסייה קיבלו עידוד להתגאות בשורשיהם ולהישאר מאוחדים עם עמם. האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני אמר על אחת מהקתוליות היהודיות המפורסמות של זמננו, תרזה בנדיקטה של הצלב, אדית שטיין, "המפגש של אדית עם הנצרות לא הוביל אותה להתכחשות לשורשיה היהודיים. אדרבה, הוא אפשר לה לגלות אותם במלואם. (...) כל המסע שלה אל עבר השלמות הנוצרית אופיין לא רק בסולידריות אנושית עם עמה, אלא גם בשותפות רוחנית אמתית בקריאתם של בני אברהם, המאופיינת ברז קריאתו של האלוהים ובמתנותיו הנצחיות (ראה: אל הרומים יא:29)" (התקווה לבניין [Spes Aedificandi] (1991), 9).

8. אנו מודים, כמו כן, על התפתחותם של היחסים הדיפלומטיים בין הכס הקדוש למדינת ישראל. חווינו ארבעה מסעות לישראל של ארבעה אפיפיורים דגולים, המבורך פאולוס השישי ב-1964, הקדוש יוחנן פאולוס השני ב-2000, בנדיקטוס השישה-עשר ב-2009 ופרנציסקוס ב-2014. תמכנו בלהט במאמצים לכונן את היחסים הנוכחיים בין הכס הקדוש למדינת ישראל ואנו ממשיכים לשאת תפילה שהמשא והמתן בין שני הצדדים יסתיים בהסכם סופי בעתיד הקרוב.

אכן, יש הרבה על מה להודות בשישים השנים האחרונות!

III. התפתחויות

9. בשנים שלאחר הקמתו, מפעל יעקב הצדיק התפתח, התאים עצמו לנסיבות חדשות ועמד בפני אתגרים רבים. בשנת 1957, האפיפיור פיוס השנים-עשר העניק למפעל יעקב הצדיק אישור לערוך חלקים גדולים מן המיסה הלטינית בשפה העברית, לפני שהותר לשאר הכנסייה להתפלל בשפת המקום, לאחר מועצת הוותיקן השנייה. הרי, אחרי הכול, גם אם העברית היא שפת היומיום שלנו, אין אנו יכולים לשכוח שהיא גם שפתם של הנביאים ושל עם ישראל בעת המקרא. סדר המיסה הלטיני בעברית יצא לאור לאחר הרפורמות הליטורגיות ובו אנו משתמשים מאז ועד היום. אבן דרך חשובה נוספת היא הוצאתו לאור של תרגום הברית החדשה לעברית בת-זמננו בשנת 1976, בזכות מאמץ משותף של חברים ממפעל יעקב הצדיק יחד עם נציגים פרוטסטנטים ויהודים משיחיים.

לאחר הקמת המפעל ביפו בשנת 1955, קמו קהילות נוספות בערים מרכזיות אחרות בישראל - בירושלים, בחיפה ובבאר שבע. נוסף על כך, כיום ישנן קהילות בלטרון, בנצרת ובטבריה. רועים אמיצים ונאמנים עמלו ללא הרף לקבץ את המאמינים ולפתח חיי קהילה.

בזמן שרבים מהמייסדים והחלוצים הראשונים זכו זה מכבר לנחלתם בירושלים של מעלה, דור חדש של כוהנים, נזירים ועמאים שמעו קריאה להמשיך בפועלם ולתרום לבניין הכנסייה בישראל. הם הוסיפו ובנו על היסודות שיצק הדור הראשון והמשיכו לפתח את הליטורגיה בשפה העברית, לחבר מוזיקה ליטורגית בסגנון מקומי, לתרגם את תורת הכנסייה, ללמד את האמונה, לכתוב ספרים, לקחת חלק בשיח עם שכינינו ולהעיד בעברית על אמונתנו. כיום, קיימים עבור הקתולים הדוברים עברית שבעה מרכזים בישראל, עם גישה לטקסי הליטורגיה, שיעורי דת לילדים וצעירים, שיעורים וסדנאות למבוגרים, קייטנות, סופי שבוע למשפחות, פעילויות לנוער ומפעלי צדקה עבור העניים והנזקקים.

10. ב-1990, הפטריארך הלטיני של ירושלים, מישל סבאח, מינה את האב ז'אן-בפטיסט גוריון הבנדיקטי לסגן פטריארך, סימן להכרה משמעותית בחשיבותו של מפעל יעקב הצדיק. היה זה שלב ראשון בהקמתה של נציגות בתוך הפטריארכיה, המקבילה לנציגויות ירדן, פלסטין, ישראל וקפריסין. האב גוריון הוסמך לבישוף בשנת 2003, צעד סמלי משמעותי נוסף בשילובה של הנציגות בכנסייה המקומית והעולמית.

ב-1 בינואר 2013, נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל קיבלה תקנון רשמי מהכס הקדוש, שאושר בידי הפטריארך הלטיני של ירושלים, פואד טוואל, ונציגיו, המדגיש את זהותה ושליחותה הייחודיות של הנציגות. על פי התקנון, הפטריארך הלטיני ממנה נציג בהתאם לדרישות החוק הכנסייתי, והנציג, לאחר שאושר על ידי הכס הקדוש, מקבל אחריות על פעילות הנציגות.

כיום, הנציגות ממשיכה בפועלו של מפעל יעקב הצדיק ומקדמת את חזונו ואת מטרותיו בשאיפה לניסוח חזון ותוכנית פסטוראלית עבור כלל הקתולים החיים בחברה היהודית-ישראלית דוברת העברית. התקנון קובע את תחום השיפוט הנציגות ומטרותיה:

- להבטיח את המשך שליחותו של מפעל יעקב הצדיק.

- לשמר ולחזק את האמונה הקתולית בישראל, בייחוד בקרב המאמינים הדוברים עברית ואלה החיים בחברה הישראלית דוברת העברית ולסייע בשילוב המאמינים בחברה הישראלית.

- לארגן ולקדם סיוע פסטורלי, חיי קהילה, גישה לתקדישים ופעילויות חברתיות עבור הקתולים דוברי העברית בישראל.

- לדאוג להכרזת הבשורה וללימוד האמונה בקרב מהגרי העבודה, הפליטים ומבקשי המקלט וכן בקרב מהגרי העבודה הפנימיים החיים בחברה הישראלית הדוברת עברית למשך זמן רב כך שהעברית נהיית שפת אמם ובייחוד בקרב ילדיהם, המשולבים במערכת החינוך הישראלית.

IV. אתגרים

האתגרים העומדים בפני הנציגות כיום הם מעין סיכום לזהותנו העצמית, למהות שליחותנו ולמקום אליו אנו צועדים לעתיד לבוא.

11. עבודת האדון: קריאתנו היא לטפח קהילות, נוות מדבר של תפילה ושמחה. במרכזה של כל קהילה נמצאת סעודת האדון של יום ראשון. הקהילה, פועלת בהשראת הדבר ומוזנת מלחם החיים ומכוס הישועה, היא מקום אליו המאמינים באים לשאוב כוחות וממנו הם יוצאים לעולם כעדים לתחייה, אמיצים, משוכנעים ושמחים. שליחותנו העיקרית היא לשמר את הקהילה, לסייע לה לצמוח, להעשיר אותה בכל המתנות שהמשרתים בה מביאים עמם ולקבץ בתוכה כוהנים, נזירים, מקודשים, עמאים, נשים וגברים, מבוגרים, קשישים, משפחות, רווקים, צעירים וילדים. לכל אחד מתנה שביכולתו להגישהּ והקהילה מתחזקת ומתעצמת בקבלת פניו של כל אחד ובזיהוי מתנותיו. אנו מתכנסים בכמיהה משותפת: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה כָּל-יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (מזמור כז:4). בהתכנסותנו, אנו מכוננים בצורה מוחשית את גופו של המשיח בלב העולם בו אנו חיים.

12. לדבר עברית כמאמינים בישוע המשיח: מלכתחילה, המייסדים והחלוצים עמלו על התאמת חיי המאמינים לסביבה דוברת העברית. הודות לעבודתם של אלה שהחלו והשיגו רבות, המשימה ממשיכה כיום. עד לשנת 1955, אף קהילה קתולית בעולם לא השתמשה בעברית כשפה לעבודת הקודש (הליטורגיה) ולחיי הקהילה שלה. האתגר העומד בפנינו הוא לא רק תרגום הליטורגיה הקתולית, עקרונות הדת, התיאולוגיה, הרוחניות ותורת האמונה הקתולית לעברית מודרנית - אתגר עצום בפני עצמו - אלא מציאת דרך לבטא בעברית נצרות אמתית ומובנת בה בעת.

זהו אתגר כפול. מחד גיסא, הביטוי העברי של האמונה הנוצרית מחפש את שורשיו בכתבי העם היהודי בשפה העברית, בייחוד בברית הישנה (התנ"ך). המאמץ הזה מכונן מערכת יחסים חיה לא עם כתבי הקודש בלבד, אלא גם עם מקורות חז"ל, ואלה מימי-הביניים והעת המודרנית, כך שביטוי האמונה הנוצרית בעברית איננו רק נאמן למסורת הנוצרית, אלא אף בן בית בעגה העברית.

מאידך גיסא, על האמונה הנוצרית בביטויה העברי להיות מובנת לכלל דוברי העברית שבקרבם אנו חיים, יהודים דתיים וחילונים כאחד. האח יוחנן אליחי, אחד מהענקים שבמפעל זה, כתב: "אנחנו עצמנו איננו יכולים עוד להתפלל כמו באירוֹפה בעבר. נוסף על כך, הדבר נחוץ כדי להביע את אמונתנו בצורה שלא תַטעֶה את השומע הישראלי (או מי שיקרא את ספרי התפילה וההגוּת שלנו). (...) דבר נוסף: אנו יכולים להיות דוגמה של חזרה למקורות – לתנ"ך, לחשיבה השֵמית של התלמידים הראשונים – בשביל יתר הנוצרים בעולם". (קהילתנו במסגרת הכנסייה הקתולית העולמית, 2004).

13. לחיות בלב החברה היהודית: תפילה וחיי קהילה בעברית, כקתולים בסביבה יהודית, מגדירים את חיינו ואת הגותנו. חלקנו יהודים בזהותם, בשורשיהם, בתולדותיהם ובתרבותם. חלקנו מביעים את אמונתם בגלוי ובפומבי; אחרים חיים בהסתר ובפרטיות. אחדים, שאינם יהודים, הפכו לאזרחים ישראלים, לתושבי קבע או לתושבים זמניים בתקווה להשתקע כאן תוך חיבור עמוק לתרבות, להיסטוריה ולמסורת היהודית והעברית. אנחנו חלק מהסביבה היהודית בישראל לכל דבר ועניין. בזמן שאיננו מבדילים בין יהודי לבין בן אומות העולם בחיי הקהילות, אנו מעניקים תשומת לב מיוחדת לסביבה היהודית שבקרבה קהילותינו חיות, נושמות ומתקיימות.

"כנסייה" המתקיימת בחברה היהודית ורגישה במיוחד לחייו הפנימיים של העם היהודי, מזכירה את הקהילה הקדומה ביותר, את הכנסייה של תלמידי ישוע הראשונים. הכנסייה הקדומה בירושלים, שהתקיימה בתוך סביבה יהודית, ספגה מכה אנושה לאחר חורבן ירושלים והמקדש בשנת 70 לספירה ואט-אט התפוגגה מהנוף ונבלעה בכנסייה של אומות העולם. כיום, הכנסייה המתקיימת בתוך סביבה יהודית משחזרת ממד אבוד לאוניברסליות של גוף המשיח ומביאה עמה מרץ חדש לקהילת המאמינים. אנו נקראים להזכיר לכנסייה ללא הרף את שורשיה בעם ישראל. כפי שהאפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר אמר לחברי הקהילות במהלך ביקורו בנצרת בשנת 2009: "במקום הזה, בו ישוע עצמו התבגר ולמד את השפה העברית, אני מברך את הנוצרים דוברי העברית, הם אות זיכרון לנו על שורשיה היהודיים של אמונתנו" (דרשה בבזיליקת הבשורה, 14 במאי 2009). יתר על כן, אנו נקראים לשאת עדות מתמדת לאחדות הבסיסית שבין הברית הישנה לחדשה ולנאמנותו הנצחית של האל לעמו.

14. קהילה ישראלית קתולית של מאמינים בישוע, החייה בחברה היהודית-ישראלית, משרתת ככוח חלוצי לרפואה ולפיוס שבין יהודים לנוצרים בארצו של ישוע. אנו חפצים להודיע ברבים את ישוע כבן לארץ הזו ולעם היהודי. חשוב להחזיר את הברית החדשה למקומה בקרב הספרות היהודית של תקופת הבית השני. אנו נקראים להיות דובריה של הכנסייה בעברית, בעודה מנסחת את תורת מתן הכבוד שלה לעם היהודי ותורמת לרפואתו של עולם שבור. כדבריו של מסמך העבודה לסינודוס הבישופים המיוחד על המזרח התיכון, "למרות שהתקשורת האזרחית היהודית מפגינה פתיחות מסוימת לנושאים נוצריים, כמעט ואין בנמצא תכניות בשפה העברית בתקשורת הנוצרית. לכן, יש להכשיר נוצרים דוברי עברית ליטול חלק בתכניות מעין אלו בתקשורת" (מסמך העבודה (2010), 83). מטרה זו תושג באמצעות מעורבותם של קתולים דוברי עברית בכל תחומי החברה האזרחית, בייחוד בחינוך, בתקשורת ובפעילות החברתית.

לאורך השנים, אמונתם של חברי הקהילות הייתה פרטית וצנועה. צנעה זו נדרשת מהכנסייה לשם אותו ריפוי חיוני, לאחר שנים של עוינות ואיבה בין יהודים לנוצרים. רק כשמכוננת מערכת יחסים של אמון, אזי יהודים ונוצרים יכולים להביט בביטחון זה בזה ולהעריך מחדש את מקומו של ישוע המשיח בתולדות הישועה. כשאנו נשאלים על דבר אמונתנו, דבריו של כיפא יכולים להנחותינו: "אֶת הָאָדוֹן הַמָּשִׁיחַ הַקְדִּישׁוּ בִּלְבַבְכֶם, וְתָמִיד הֱיוּ מוּכָנִים לְהָשִׁיב בַּעֲנָוָה וְיִרְאָה לְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִכֶּם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בִּדְבַר הַתִּקְוָה שֶׁבְּלִבְּכֶם" (הראשונה לכיפא ג:15).

15. לחיות כחלק מהכנסייה המקומית: אנחנו חברים מלאים בכנסייה המקומית. הנציגות שלנו היא חלק מהפטריארכיה הלטינית של ירושלים ועלינו למלא את מקומנו שם, בקרב מגוון הקתולים העצום שהפטריארכיה הזו מייצגת. בקרב הנציגויות בישראל, בירדן, בפלסטין ובקפריסין, נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל, משיאה את תרומתה לחיי הכנסייה ושואבת את תמיכתה.

אנו מוזמנים להרהר בכך שאלוהים הכול-יכול נטע את זרע האמונה במשיח עמוק באדמתה של החברה הישראלית והפלסטינית (והערבית). האם לעובדה זו משמעות עבור קריאתם של תלמידי המשיח, שעל אף היותם מופרדים זה מזה במחיצת איבה בשל הסכסוך המתמשך, מאוחדים הם באמונתם במשיח? לאור זאת, דבריו של השליח מקבלים משמעות חדשה, "הֵן הוּא (הַמָּשִׁיחַ) שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה. הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, וּכְדֵי שֶׁבְּגוּף אֶחָד יְרַצֶּה אֶת שְׁנֵיהֶם לֵאלֹהִים עַל־יְדֵי הַצְּלָב, בַּהֲמִיתוֹ בּוֹ אֶת הָאֵיבָה. הוּא בָּא וּבִשֵֹר שָׁלוֹם, לָכֶם הָרְחוֹקִים וְגַם לַקְּרוֹבִים" (אל האפסים ב:16-14).

תלמידי המשיח, דוברי עברית ודוברי ערבית, המובאים יחדיו על אף מחיצת האיבה, מכיוון ש"הוּא שְׁלוֹמֵנוּ", נקראים לאתגר את התפיסה שצדק, שלום ושוויון בלתי אפשריים בארצנו. על חיי האמונה שלנו לגלות חלופות למלחמה ולאלימות, לבוז ולאפליה, בכך שניגש אל הזולת כאחים ואחיות. תלמידי המשיח יכולים להיות גשר בין העולם הישראלי לפלסטיני (והערבי). אין אנו יכולים להסכים לאי-צדק ועלינו להיות רגישים לו באשר הוא נמצא, בייחוד בחברותינו שלנו. כתלמידים של המשיח, עלינו להטיף למחילה מכיוון שחווינו אישית את המחילה למרות שאנו חוטאים.

במובן זה, חשיבות ייחודית יש לעובדה שקהילותינו דוברות העברית מושכות מספר הולך וגדל של נוצרים ערבים פלסטינים אזרחי ישראל, שמסיבות שונות קבעו את ביתם בסביבה דוברת עברית. ילדיהם גדלים בקהילותינו ואנו מקבלים אותם ואת הוריהם בזרועות פתוחות. חיי הקהילה המשותפים שלנו והאחדות שלנו במשיח יכולים להוות חלק מעדותנו לשלום, לכבוד הדדי ולפיוס במדינה זו.

16. קהילות פתוחות המקבלות את כולם: יש לנו זהות, שורשים ורקע ייחודי, אך עם זאת אנו נקראים לבנות קהילות הפתוחות לכל המחפשים את המשיח ורוצים ללכת בעקבותיו בסביבה היהודית-ישראלית דוברת העברית. קיבלנו לקרבנו גלים רבים של עלייה ועדיין יש במחיצתנו עולים חדשים דוברי רוסית המתכנסים בקהילות דוברות רוסית ועורכים את הליטורגיה ומנהלים את חיי הקהילה שלהם בשפה של ארץ מוצאם. הם אחינו ואחיותינו, חיים את אותה האמונה ומתמודדים בפני אותם האתגרים.

אולם, כיום ישראל היא מדינה המושכת רבים המגיעים בחיפוש אחר עבודה ומקלט. בישראל, בנוסף למאות קתולים ממוצא יהודי, שיחד עם נוצרים אדוקים מרקע שאינו יהודי, מתכנסים בקהילות דוברות עברית, ישנם גם עשרות אלפי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט קתולים, שילדיהם משולבים במערכת החינוך היהודית-ישראלית בשפה העברית.

באיגרת שלו לכנסייה במזרח התיכון, האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר דיבר על מקומם של המהגרים בכנסייה המקומית, "קתולים מהגרים וילידי הארץ ביחד יוצרים את המציאות הקתולית הנוכחית באזור. כרועה של הכנסייה העולמית, אני רוצה לומר דבר מה לכל הקתולים באזור, בין אם הם ילידי המקום או שהגיעו לאזור זה עתה, תוך מודעות שמספרם של אלו ואלו מתקרב לשוויון בשנים האחרונות: בשביל אלוהים יש רק עם אחד ובשביל המאמינים רק אמונה אחת! שאפו לחיות באחדות, בכבוד ובאחווה אחד עם השני, באהבה ובהערכה הדדיות, וזאת בכדי להיות עדים מהימנים לאמונתכם במותו ובתחייתו של המשיח!" (הכנסייה במזרח התיכון [Ecclesia in Medio Oriente] (2012), 36).

בישראל, המהגרים חיים באותה החברה היהודית-ישראלית דוברת העברית בה אנו חיים. משמעות הדבר היא שהם לא רק אחינו ואחיותינו באמונה באופן ייחודי, אלא שיש לנו, ככנסייה דוברת העברית בישראל, אחריות מיוחדת כלפיהם. יש לברך על כך שקהילותינו פתחו את עצמן לקבלת האחים והאחיות החדשים הללו, שרבים מהם ממוצא אסייתי או אפריקאי. הם מעשירים אותנו עם החיוּת שלהם ואנו מקבלים כוחות מפעילותנו בקרבם. למרות שרוב המהגרים אינם דוברי עברית, התיאום הפסטורלי למהגרים של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים משתף פעולה הדוקות עם נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל. מזה זמן מה, כוהנים, נזירים ועמאים מהנציגות מעורבים עמוקות במלאכת התיאום. שני הגופים הללו פועלים יחד לעתיד הכנסייה בחברה היהודית-ישראלית דוברת העברית.

17. מסירת האמונה לדור הבא: ללא צל של ספק, אחד האתגרים החשובים מכל הוא אתגר מסירת אמונתנו לילדים שלנו. כשאנו מביטים אל העתיד, עלינו לקבל על עצמנו אתגר זה. השאלה המרכזית היא: כיצד באפשרותנו ליצור את הנסיבות שבהן ילדינו יוכלו לפגוש את האדון הקם לתחייה? כיצד אנו יכולים לבנות קהילות שהן נוות מדבר עבור הצעירים שלנו, בעודם מחפשים את דרכם בעולם בו הם חיים? כיצד אנו יכולים לגרום לצעירים לחשוב ברצינות על האפשרות להאמין ולחיות את אמונתם בעודם חיים בחברה חילונית, החברה היהודית-ישראלית דוברת העברית?

עלינו להודות בכך שבשישים שנות קיומנו לא תמיד הצלחנו למסור את האמונה לדור הבא. עובדה מאלפת מתגלה כשמביטים על תולדותינו לאורך שישים השנה האחרונות, והיא שכמעט אין רצף בין הדורות בקהילות הקתוליות דוברות העברית. חלק מהמאמינים מתפתים להיטמע בחברה היהודית החילונית בה הם חיים ולכן הם מחביאים את זהותם הנוצרית ומאמצים מנהגים יהודיים ואף מתגיירים. תהליך הטמיעה מתרחש ביתר שאת בקרב ילדינו, שמתחנכים במערכת החינוך היהודית-ישראלית, כמעט ללא כל חשיפה לאמונה הנוצרית ולמסורות של הוריהם. הדברים האמורים נכונים פי כמה בצה"ל, בו מעודדים את הצעירים שלנו להיכנס ל"נורמה" בכך שיהפכו ליהודים באמצעות גיור.

בעודנו מציינים את שישים שנות החיים האלה, אנו מתחייבים שוב להכשרתם הרוחנית של מאמינינו בהקשרם הייחודי ביותר והדבר נכון במיוחד בכל הנוגע לילדים, לנוער ולצעירים שלנו. על עבודה זו להתבצע תוך כדי תמיכה וחיזוק של משפחותינו. דווקא במשפחה פוגש הילד לראשונה את אמונתם ואת מנהגיהם של אנשים מאמינים, שהם הוריו. ילדינו הם ליבן הפועם של קהילותינו ועלינו להכפיל את מאמצינו בלימוד האמונה, בקייטנות לילדים, בהוצאה לאור של ספרים וחומרים אחרים עבור ילדים ונוער, בהכשרת מדריכי נוער וביצירת מועדים בהם הנוער יוכל להכיר את הכנסייה העולמית. החשוב מכל הוא שעלינו ללמוד את שפתם ולהכיר אף יותר את העולם בו הם חיים, כדי ששפתנו ומסירת האמונה שלנו יגיבו בצורה מיטבית לצרכיהם.

18. לגשת אל מאמינים אחרים במשיח בסביבתנו: כשמנסים להתמודד עם האתגרים האלה באופן מעשי, יעיל ואף חיוני בשבילנו, ללא ספק, להיפתח לדו שיח עם שאר אחינו המאמינים במשיח, החיים בחברתנו. בישראל כיום, ישנם עשרות אלפי רוסים אורתודוקסים ישראלים דוברי עברית, אלפי יהודים משיחיים ואף אתיופים אורתודוקסים, פרוטסטנטים ומאמינים אחרים בישוע המתמודדים עם חלק מאותם האתגרים. הם אחינו ואחיותינו באמונה, וכאשר אנו רוצים לבנות את גוף המשיח בסביבה היהודית-ישראלית הדוברת עברית, אנו מוזמנים לדרוש יחד את רצון האדון, בעוזרנו אחד לשני להישמע לעצתו.

V. הלאה אל העתיד

יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ
וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם!
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ,
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ.
(תהילים צ:17-16)

19. ציון שנה מיוחדת זו הוא גם זמן להתחייב מחדש לחזון המייסד ולאור הערכת ההווה, לנוע בביטחון אל עבר העתיד שנפרס באופק. כשאנו מביטים אל עבר העתיד של נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל, הקהילות השונות והמאמינים החיים בסביבה היהודית-ישראלית והדוברת עברית, אנו פונים לבורא כדי לבקש את ברכתו, לאדון כדי לבקש את הנחייתו ולרוח הקודש כדי לזכות להשראה.

VI. תפילה

20. העמק את אמונתנו, חזק את מחויבותנו, הענק לנו שמחה.

האדון, בן הארץ הזו והעם הזה,
אתה קמת לתחייה כדי להעניק לנו חיים,
אתה הוא מקור השמחה,
העמק את אמונתנו,
חזק את מחויבותנו,
הענק לנו את שמחתך,
בעוד אנו ממשיכים בבניין גופך, הכנסייה,
בארץ בה הלכת ובקרב עמך שלך.

הראנו איך לפעול למען אחדות גופך בארץ הזאת,
איך לפעול כדי לאחות את הקרע בין ישראל לעמים,
איך להיות עדי צדק, שלום, פיוס וסליחה,
איך להראות את פניך לכל אלה שאנו פוגשים.

אנו מבקשים זאת בזכות עתירתה של אמך ואימנו,
מרים, בת ציון.

האב דוד נויהאוז הישועי
סגן הפטריארך הלטיני
הממונה על נציגות יעקב הצדיק לקתולים דוברי העברית בישראל

ירושלים, חג אדית שטיין הקדושה, ה-9 באוגוסט, 2015