יום של דיאלוג

ביום ד, ה-19 במרץ 2014, חג יוסף הצדיק, הוזמנתי לדבר בפני כנס של הרבנים הרפורמים בישראל אשר התקיים בקיבוץ רוחמה בצפון הנגב. הם הביעו עניין לשמוע על האפיפיור פרנציסקוס ותורתו, במיוחד מה שבא לידי ביטוי באגרתו "שמחת הבשורה".

התחלתי את דבריי בציטוט ארוך מהאיגרת אודות היחסים בן יהודים לבין קתולים (המספרים 247 – 249, לקריאת הטקסט כאן). לאחר מכן מסרתי רקע כללי על האפיפיור והחידוש שהוא מהווה כאפיפיור לטינו-אמריקאי ראשון שהוא אף נזיר ולא פחות ולא יותר נזיר ישועי. לאחר מכן, ניסיתי להסביר את תורתו בהקשר הכנסייתי הרחב יותר: ההתפתחויות בכנסייה בעקבות מועצת הוותיקן השנייה, המשברים בכנסייה שנחשפו בתקופתו של קודמו, האפיפיור בנדיקטוס ה-16 וההתפתחויות באמריקה הלטינית לגבי "הבחירה להעדפת העניים".

לאחר מבוא ארוך זה, קראנו יחד חלקים של האיגרת הדנים בשליחות הכנסייה בעולמנו כיום. הדיון היה עשיר ומתלהב בשעה שהרבנים הישראלי ניסו להפיק לקחים מדברי האפיפיור להקשרם.

לאחר סיום הישיבה עם הרבנים, מיהרתי לשוב לירושלים כי הוזמנתי להרצות בפני סטודנטים המשתתפים בקורס באוניברסיטת אל-קודס על הנוצרים הדוברים עברית במדינת ישראל. מורה הקורס הוא פרופסור ברנרד סאבלה, אקדמאי פלסטיני נודע ופעיל פוליטי וחברתי, והקורס משולב בתכנית לתואר שני בלימודי ירושלים. הסטודנטים, כולם מוסלמים ממזרח ירושלים חוץ מנוצרי אחד, הקשיבו בעניין רב. לאחר סדרת הערות מבוא אודות הנוצרים הדוברים עברית במדינת ישראל והקשרם ההיסטורי, הדיון התמקד בסוגיות החברתיות, התרבותיות, הפוליטיות והדתיות העולות מהחיים בעיר כמו ירושלים, בית לקבוצות כה שונות ולעיתים אף מתעמתות.

היום הזה היה יום של מעברי גבולות, יום של דיאלוג. ישנן סיבות רבות להודות לאדון ועוד סיבות רבות אחרות להמשיך להתפלל שהפצעים יירפאו והלבבות ייפתחו.