רַבִּי, טוֹב שֶׁאָנוּ כָּאן

בסופשבוע האחרון, חברי הקהילה הקתולית הדוברת עברית ביפו נסעו יחד עם הכוהן הממונה עליהם, האב אפולינרי, לבקר בהר תבור. ברצוני לחלוק איתכם את התרשמויותיי מהביקור.

בסופשבוע הקדישו זמן לתפילה, אולם דבר אחר הפנה את תשומת ליבי ותקוותי היא שהדבר הזה אף בעל משמעות ועניין. אני חש קרבה וכבוד למורשת הלטינית של הכנסייה והביטויים והמשפטים בלטינית נוגעים לליבי. בכל פעם שזה קורה אני מודה למורה שלי באוניברסיטה. הודות לה ולמאמציה להכניס אותנו אל תוך האהבה לשפה הזאת שבה הכנסייה הצליחה ליצור תקשורת אוניברסאלית במהלך מאות שנים.

הביטוי שבא לזכרי בהקשר של הביקור היה "Domine, bonum est nos hic esse". משפט זה הוא אף כתוב בתוך כיפת הבזיליקה מעל הר תבור. משמעו הוא: "רבי, טוב שאנו כאן". המילים הם אלה אשר אמר שמעון כיפא לאחר שהוא ושני תלמידים אחרים חזו את המשיח הלבוש הדר.

מבחינתי, הזמן של "טוב שאנו כאן" החל מיד עם הגעתנו למקום. הדרך הייתה ארוכה והכביש בפתלתול הקשה על הנהיגה בזמן שהילדים עשו רעש בלתי נסבל. ובכן הטוב הראשון היה להגיע וליהנות מהשקט.

מתנות טובות רבות אף הן התגשמו ביחד: טוב להיפגש עם האחרים על פסגת ההר, טוב לחוות את הכנסת האורחים של אנשי הקהילה החיים על ההר ואנשי המנזר... הם פתחו לנו את השער, הכניסו את המכוניות שלנו, נתנו לנו חדרים ובהם כל דבר נחוץ לשהותנו שם. הם הגישו לנו ארוחה טעימה מאוד ושרתו אותנו באדיבות שקשה למצוא אפילו במסעדה יקרה. הם עשו את הכל על מנת שנרגיש בטוב אצלם. אפילו קיים אינטרנט אל חוטי במקום כך שהאורחים יכולים להישאר מתוקשרים ולחלוק את התרשמויותיהם באופן מידי.

האוכל, הכנסת האורחים, החדרים, הנופים המרהיבים, האוויר הצלול, הכל היה במטרה לתת לנו את הרגשת הטוב. השאלה היחידה נשארה: למה? מה מטרת השקעה כה אדירה של בני האדם ושל הטבע במקום כזה? אינני טוען שיש לי תשובה לשאלה הזאת אולם אוכל להצהיר שהמקום והזמן היו טובים בשבילי על מנת לברוח לזמן מה מהקצב המהיר של חיי היומיום אל מקום היכן ניתן לחשוב על האלוהים ועל מה הוא רוצה שארה ואשמע. אכן מקום נפלא הוא כי שם ניתן לבלות זמן בניסיון להקשיב לאלוהים. תודה לכל אלה אשר עובדים קשה ליצור מקום כזה.