תרגיל רוחני לצעירים: שוט אל העומק

"שׁוּט אֶל הָעֹמֶק"

שיר

מספר הבשורה על פי לוקס (ה:1 - 10)

"כַּאֲשֶׁר עָמַד לְיַד יָם כִּנֶּרֶת וְהֶהָמוֹן נִדְחַק אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, רָאָה ישוע שְׁתֵּי סִירוֹת עַל שְׂפַת הָאֲגָם; הַדַּיָּגִים שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶן הָיוּ עֲסוּקִים בִּרְחִיצַת הָרְשָָׁתוֹת. הוּא נִכְנַס אֶל אַחַת הַסִּירוֹת, אֶל זוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשׁוּט מְעַט מִן הַחוֹף."

האדון ביקש להיכנס לתוך הסירה שלי. הייתי מוכן לפנות לו מקום? הייתי עסוק עם העניינים שלי, ולא רציתי באמת לקחת בחשבון שאיתו תיכנס בי גם הסכנה שהוא יהפוך את הסדר ואת הביטחון שלי.

שקט

שיר

"אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב וְלִמֵּד אֶת הָעָם מִתּוֹךְ הַסִּירָה. כְּשֶׁגָּמַר לְדַבֵּר אָמַר אֶל שִׁמְעוֹן: "שׁוּט אֶל הָעֹמֶק וְהָטִילוּ אֶת רִשְׁתּוֹתֵיכֶם לָדוּג."

בהיכנסו אצלי, ישוע לימד אותם ואני הקשבתי לו אבל עשיתי כאילו שלא באמת. הוא הסביר לנו את דבר האלוהים, דיבר על המלכות שמחכה לנו. ואז הזמין אותי לשוט אל עומק לבי, שם איפה שהמים לא רגועים, איפה שמפחיד, אל המקום שתמיד חשבתי למסוכן.

שקט

שיר

"הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "אֲדוֹנִי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא לָכַדְנוּ כְּלוּם, אַךְ עַל־פִּי דְּבָרְךָ אָטִיל אֶת הָרְשָׁתוֹת."

הייתי מקצועני, לא חובבן. ידעתי היטב את מקצועי. אמרתי לו שעם כל הנסיון שלי לא לכדתי כלום. עם כל הידע שלי לא הצלחתי להשיג שום דבר. אבל שלמרות זאת הייתי מוכן לנסות דרך חדשה, על פי דבר ישוע.

שקט

שיר

"הֵם עָשׂוּ כֵּן וְלָכְדוּ דָּגִים רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט נִקְרְעוּ הָרְשָׁתוֹת. אוֹתְתוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר בַּסִּירָה הַשְּׁנִיָּה לָבוֹא לַעֲזֹר לָהֶם, וְהַלָּלוּ בָּאוּ. אָז מִלְּאוּ אֶת שְׁתֵּי הַסִּירוֹת עַד שֶׁהֵחֵלּוּ שׁוֹקְעוֹת."

ועם ישוע החיים הם סיפור אחר. הכל נהיה חדש. פתאום הרשתות מלאות דגים. איזו הפתעה גדולה. מה שלא הצלחתי לעשות לבד: לספק לעצמי את השלמות, התאפשר לי בזכות ישוע, באופן חדש ומפתיע. רציתי לחיות את חיי בלעדיו, חשבתי שהוא רק יעמיס אותי עם כל המצוות והחובות הדתיות. התארגנתי והסתדרתי לבד. רציתי להיות חופשי ועצמאי, אבל הרשתות שלי נשארו כמעט תמיד ריקות.

חיפשתי ביטחון, הבנה, קבלה. רציתי להצליח, להיות חזק ומכובד. חיפשתי עם כל כולי מעומק לבי... אהבה.

גיליתי שאני משועבד לכל מני דברים, ושבכלל אינני חופשי כמו שחשבתי. נורא חשוב היה לי מה שהאחרים חשבו עליי. להראות להם שאני מסתדר טוב, שאני מצליח, שכל הדלתות נפתחות בפניי, כי אני שווה. לא רציתי שאף אחר יראה את החולשות ואת הסדקים שלי, כי העולם אוכל את החלשים... הקשתי את לבי ושכחתי איך לבכות. עייני התייבשו: נהייתי גבר.

אז גם כל מה שלימדו אותי בבית ההורים ומה שנאמר בבית הכנסת איבד משמעות בשבילי, כבר לא דיבר אליי. אלוהים הפך להיות סוג של אגדה של אנשים צבועים שעושים את עצמם צדיקים.

יום אחד, מוקדם בבוקר ישוע הופיע בחוף האגם וביקש שאני אקבל אותו. הציע את עצמו כשותף בחיי. לא היה לי מה להפסיד ואז הסכמתי לו.

שקט

שיר

"כִּרְאוֹתוֹ זֹאת כָּרַע שִׁמְעוֹן כֵּיפָא לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, לֵךְ נָא מִמֶּנִּי, כִּי אִישׁ חוֹטֵא אֲנִי"; שֶׁכֵּן תַּדְהֵמָה אָחֲזָה אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ עַל צֵיד הַדָּגִים אֲשֶׁר צָדוּ; וְכֵן גַּם אֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי אֲשֶׁר הָיוּ שֻׁתָּפִים לְשִׁמְעוֹן."

רק אז הכרתי בעווני. ברגע ששוב הצבעים חזרו לשמח את האופק שלי ראיתי מאוד ברור את החטא שלי, החטא שבי. אותו החטא של אדם וחווה: רציתי כמוהם להיות בן רחוק מהאבא. רציתי לתת לעצמי את הכללים ולחיות רק על פי רצוני. הסתגרתי בתוך עצמי כי רק דאגתי לבעיות שלי. ישוע הוביל אותי אל עומק לבי ועשה ממני שליח.

"אַל תִּירָא", אָמַר לי, "מֵעַתָּה תָּדוּג בְּנֵי אָדָם."

שקט

שיר

כל צעיר מוזמן לכתוב פתק ובו הוא רושם את החטאים המכבידים עליו.

אֲנִי מִתְוַדֶּה בִּפְנֵי אֵל שַׁדַּי וּבִפְנֵיכֶם, אַחִים, כִּי חָטָאתִי בְּמַחְשָׁבָה, בְּדִבּוּר, בְּמַעַשׂ וּבְמֶחְדָּל; אָכֵן חָטָאתִי וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת מִרְיָם הַבְּתוּלָה, מִכָּל הַמַּלְאָכִים וְהַקְּדוֹשִׁים, וּמֵאִתְּכֶם, אַחִים, לְהַעְתִּיר בַּעֲדִי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ דֶּרֶךְ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

שיר

שורפים את הפתקים

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְקַבְּלֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וַהֲבִיאֵנוּ לְחַיֵּי נֵצַח.