וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם (דברים י:16)

ה' אלוהינו אמר לעם ישראל: "וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם... וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז:12 – 13). ב-1 בינואר כל שנה, חוגגת הכנסייה הקתולית את ברית מילת ישוע, בן לעם ישראל. אנו קוראים בספר הבשורה על פי לוקס: "כְּשֶׁמָּלְאוּ שְׁמוֹנָה יָמִים וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לָמוּל אוֹתוֹ קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כַּשֵּׁם שֶׁקָּרָא לוֹ הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי שֶׁהוֹרָה בַּבֶּטֶן" (לוקס ב:21). אולם, יחד עם מילת הבשר, כתבי הקודש – דבר ה' – מזמינים אותנו למול את הלב.: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י:16).

הנביאים בכתובים אף הם מתייחסים למילת הלב ומדגישים שהפולחן החיצוני חייב להפוך להיות ביטוי של המצב הרוחני הפנימי. "הִמֹּלוּ לַיהוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם" (ירמיהו ד:4). כלומר, בלבך הקדש את עצמך לה'. כיצד המאמין מקיים דבר זה? את התשובה אנו מוצאים בתורת משה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹןת יְהוָה וְאֶת-חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י:12- 13).

אף שאול השליח, בעקבות מסורת הנביאים הקדומה, מלמד אודות חשיבות המעשה הרוחני הזה: "הֵן לֹא עַל־פִּי מַרְאִית עַיִן יְהוּדִי הוּא יְהוּדִי, וְלֹא מַה שֶּׁרוֹאִים בַּגּוּף הוּא מִילָה. יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא זוֹ שֶׁבַּלֵּב, לְפִי הָרוּחַ וְלֹא לְפִי אוֹת כְּתוּבָה; שִׁבְחוֹ אֵינוֹ בָּא מִבְּנֵי אָדָם, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים" (אל הרומים ב:28 – 29). האל מצפה מאיתנו מלוא האמונה, החסידות, הציות, אהבת אבינו שבשמיים ורענו.

דברי כתבי הקודש מרוממים את רוחנו ומשכנעים מאוד עבורנו, בני האדם, אולם עולה שאלה בלב: כיצד נקיים את הדברים האלה ונעבור ממילים למעשים? אפילו לאחר בחירת הדרך הנכונה, אין זה קל לקיים אותה. התשובה באה מאותו אחד אשר אומר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים" (יוחנן יד:6). הוא, בחמלתו האדירה כלפינו, אמר לנו: "לִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (מתי יא:29). ישוע מגלה לנו ששלוות הנפש והנשמה בצניעות וענוות הלב. על פי המופת שנתן לנו בחייו האנושיים, הוא מעורר בנו תקווה וביטחון שימול "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל:6).

למען חיינו – כי החיים האמיתיים הינם בלב אשר נימול.

אכן "עַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי" (מזמור יח:36).