המפגש הראשון של הפרויקט המוסיקלי ''כינור נעים''.

כבר במהלך השנתיים האחרונות, בשיחות רבות חזרה על עצמה השאיפה לזמן את כל חברינו מהקהילות השונות המתעסקים במוסיקה הליטורגית על מנת ללמוד ביחד את תורת הכנסייה אודות ה-''מקצוע'' הזה, ולהפיק תועלת כל אחד מניסיונו של הזולת. סוף סוף, השנה זה התאפשר לנו והצלחנו להתכנס למשך סוף שבוע שלם, ביחד בתפילה, בשירה ובלימוד. נושא המפגש היה ''המוסיקה והשירה בסעודת האדון''- מה הם הכללים הבסיסיים כדי ללוות כראוי את הסקרמנט המרכזי בחיי כל נוצרי.

ביום שישי, לקראת ערב, המשתתפים הגיעו למקום, מנזר יוחנן המטביל במדבר - מסגרת יפיפיה למפגש כזה - ולאחר תפילת ערב, סעדנו יחד בשמחה בשלום ובתיאבון!

בשעה 21:00 התאספנו בקפלה שעל פי המסורת מציינת את מקום קבורתה של אלישבע, אימו של יוחנן המטביל, ושם פתחנו מעגל הכרות על בסיס שתי שאלות: "מה ישוע עשה בחיי?" ו-"איזה מקום תופסת המוסיקה בחיי?". השיחה התנהלה במשך שעה וחצי.

לשמוע על האופן שבו האלוהים משך את כל אחד מאיתנו אליו הדהים את כולם, ומרגש במיוחד היה להתחזק במודעות כיצד המוסיקה יודעת להיות כלי מועדף כדי לפגוש את האלוהים. כל סיפור גילה דרך מיוחדת מאוד, דרך שהובילה אותנו להיפגש ולחלוק יחד בערב ההוא.

בשבת בבוקר הצטרפו אלינו עוד שני משתתפים מקהילת חיפה והתחלנו את הסדנא באופן ממשי, אחרי שביום הקודם נוצרה האווירה הנכונה. בשעה 9:30 האב רפיק הרצא לנו על: ''סעודת האדון בחלקיה'', הרצאה ברורה ומספקת על היגיון מבניה של המיסה בנוסח שאנו משתמשים בו, לאור מה שהכנסייה מלמדת עליו. בהקשר הזה הוא גם ציין את החשיבות של המוסיקה בליטורגיה, בכלל ובפרט.

הבוקר המשיך עם החלפת שירים בין המשתתפים. כל אחד הביא כמה שירים ולימד אותם לכל הקבוצה. הספקנו ללמוד שלוש גרסאות של ''קדוש'': אחת מסורתית, שתיים חדשות, וכמה שירי הוחדה. הפתיע מאוד לבחון את איכות היצירה הקיימת כרגע בקהילותינו: כמעט בכל אחת מהן מחברים שירים חדשים או מתרגמים שירים יפיפיים לעברית – אוצר גדול שאותו מתחייבים לשמור באופן הטוב ביותר שאפשר.

לקראת הצהריים דיברתי עם הקבוצה על נושא אף הוא חשוב מאוד: הדרכת השירה בזמן המיסה. יותר מהרצאה בפני עצמה, ניסיתי למסור קובץ של הערות על התפקיד של המנצח, רגיש במיוחד, כי בידו היכולת להכניס את הקהל ללב התפילה או, להיפך, להפריע לו מאוד. התכוונתי להדגיש כמה נקודות ספציפיות של תפקיד המנצח, כמו למשל להיות לגמרי נוכח ובאותו זמן להביט תמיד קדימה. האחראי על השירה מנחה את המקהלה, ולבו כבר מכין את השיר הבא. הוא מקדים אך גם מתחשב בקהל, ביכולת שלו לשיר: איזה סולם, איזו טונליות... שהשיר לא יהיה נמוך מידי ולא גבוה מידי. לא על פי יכולתו, אלא על פי יכולתו של הקהל. יש מצבים שזה הוא שצריך לסגת, אפילו אם זה לא נכון מבחינה מוסיקלית. העיקרון החשוב ביותר בליטורגיה: להיות בצוותא.

עוד אספקט חשוב מאוד הינו הגמישות. רצוי שהכל יהיה מוכן ומאורגן בזמן החזרות לפני התפילה, אבל יש צורך תמיד להשאיר דלת פתוחה להפתעות שאינן חסרות בכל פעילות של בני אדם. המנצח צריך להיות רגיש לרוח התפילה ולהבחין באפשרות להכניס או לא, לצורך העניין, שינויים קטנים במה שנקבע.

חשוב מאוד לזכור שאין למנחה השירה אפשרות אחרת להתפלל אלא תוך כדי השירה. השירה והנגינה הן תפילתו. לעזור לקהילה להתפלל מהווה גם כן תפילתו. כלי נגינתו הינו איבר נוסף לגופו. המנצח לא יכול להתפלל כמו כולם. הוא לא יכול לשקוע בתפילה לגמרי כי עליו להישאר ערני ונוכח בליטורגיה. אף על פי כן יש לו זכות לתפילה.

לבו פונה למרומים, נפשו ושכלו ערניים ומוכנים לפעול. כדי שיוכל לפעול תמיד במידה המתבקשת מומלץ שמבטו יהיה תמיד מוכן לקלוט רמזים מהעורך הראשי: התקשורת (הלא מילולית) איתו הינה אחת הנקודות החשובות על מנת להתפלל באמת ''בצוותא''.

באמצעות העיונים והדיונים גילינו מחדש כמה יפה וכמה מאתגר הוא לעסוק במוסיקה ובליטורגיה, שליחות לא ניתנת לכולם, שרות לכנסייה לכבוד האלוהים.

אחרי ארוחת הצהריים הכנו את השירים בשביל המיסה שערכנו ביפו בקרב הקהילה המתכנסת שם. הקהילה קיבלה אותנו בשמחה ובלב חם ופתוח כתמיד.

מסוף השבוע נשאר לנו טעם נעים של חוויה כנסייתית בעלת משמעות רבה והשאיפה להמשיך בעבודת הקודש למעננו ולמען כנסייתו הקדושה.