דון דוסטי והשואה

ג'מבטיסטה זמפיארי, עיתונאי איטלקי, פרסם ספר חדש, "ג'וזפה דוסטי – ההיסטוריה, הצלב והשואה" (אליברטי, 2012), אשר בוחן את חייו והגותו של ג'וזפה דוסטי, דמות מוכרת בכנסייה הקתולית באיטליה במאה העשרים.

ג'וזפה דוסטי נולד בג'נואה ב-1913. הוא קיבל תואר במשפטים והיה פעיל בתנועה שהתנגדה למשטר הפשיסטי אולם נשאר דבק בעמדותיו הלא-אלימות. כאשר הובס המשטר הפשיסטי באיטליה, הוא קיבל משרה כפרופסור למשפט הכנסייה באוניברסיטת מודנה.

ב-1945, הוא מונה סגן מזכיר המפלגה הסוציאליסטי-הנוצרי. ב-1946, הוא נבחר להיות חבר בוועדה הפוליטית אשר חיברה את החוקה החדשה לאיטליה. הוא נתמך בפעלתנותו הפוליטית על ידי החשמן (הקרדינל) מונטיני (לימים האפיפיור פאולוס ה-6). בתקופה מאוחרת יותר, הוא שימש ראש עיריית בולוניה.

ב-1956, דוסטי נדר נדרים במסגרת קהילה אשר אותה הוא יסד, "המשפחה הקטנה של הבשורה למרים", המבוססת על "שקט, תפילה, עבודה ועוני". לאחר שלוש שנים, הוא הוסמך לכהונה. הקהילה הזאת נמצאת בארץ הקודש בעין עריק (באוטומציה הפלסטינית) ובמעין (בירדן).

דון דוסטי שיחק תפקיד חשוב במועצת הוותיקן השנייה.

הוא הלך לעולמו ב-1996.

בשנה הבאה, יחגגו מאה שנה ללידתו. כחלק מההכנות לשנת המאה, זמפיארי פרסם את ספרו החדש. הוא שלח לנו את הסיכום הבא:

"בשנת המאה מאז לידתו, מחקר "החותר ללבו של ג'וזפה דוסטי" מתפרסם: כך תיאר את הספר דון אתוס ריגי, יורשו הראשון של דוסטי, ראש המסדר הגברי של "המשפחה הקטנה של הבשורה למרים". הנזיר חי את שנותיו האחרונות במונטה סולה, מקום שבו הנאצים ביצעו את הטבחים שלהם בסתיו 1944. נוכח האירועים האלה, דון דוסטי הרהר עמוקות אודות השואה, שקט האל באושוויץ ונוכחות המשיח הצלוב בתולדות האדם. מחקר המחבר מתחיל מנקודת המוצא של הרהורים אלה ומשתדל להעמיק את הבנת עמדתו של דוסטי כלפי היהדות ו-"רז ישראל" (אף כביטוי עם השלכות פוליטיות) מחד, ולהבין את האזכורים החוזרים ונשנים לעובדה שהמשיח מרוקן את עצמו "עד המוות על הצלב". ההקרבה הזאת של עצמו מהווה עבור דוסטי את אופק הכנסייה והקתוליות כולה ולא אופק התלמיד בלבד. אף הם נקראים ללכת בעקבות המשיח בדרך העוני ולהתגבר, כפי שכתב ב-1953, על הנטייה "לייחס ליוזמה האנושית ציון של 9 מ-10 ביחס לחסד האלוהים".