מיסת קהילת שלום בירושלים לרגל חג השבועות

בחמש השנים האחרונות, קהילת שלום כינסה מאמינים מהקהילות הנוצריות בחיפה ובנצרת לחגוג יחד את חג השבועות בירושלים. משנה לשנה ישנה עלייה במספר המשתתפים ויום החג שני אוטובוסים מלאים יצאו לדרך בשעה 8.30 עם מבוגרים, משפחות שלמות וצעירים רבים. התוכנית מתחילה תמיד עם סעודת האדון ולאחר מכן אוכלים צהריים בגן ציבורי. שיא היום הינו הביקור בחדר הסעודה האחרונה ובקשת השפעת רוח הקודש על כל הנוכחים. התפילה הינה מאוד "כריזמאטית" ביראת כבוד, עם מוזיקה ושירי הלל רבים ושירה חופשית ברוח הקודש. בכל שנה צליינים רבים מצטרפים לקבוצה והשנה שוב הצטרפו רבים מארצות שונות כגון יפן, רוסיה ואירופה, אף הם הרימו את ידיהם וביקשו תפילה והשפעת רוח הקודש בחייהם. ככל שנה החוויה הייתה ייחודית – חוויית הגוף היחיד והמאוחד של המשיח אשר במעמד הזה מקיים את הבטחתו.

מתן רוח הקודש מהווה את המפתח לחיים נוצריים אמיתיים ומחודשים. לאחר הטבילה במים, כל מאמין מקבל את רוח הקודש אולם האם רוח הקודש שולטת בנו? השינוי בפרספקטיבה יכול להוות אף נקודת תפנית בחיי המאמין אשר חפץ לדעת – בפירושו המקראי של המילה – את ישוע ולשרת אותו. כל עוד שאנו פותחים את לבנו בבקשנו את השלמות ואת הכניעה, כך באה רוח הקודש באהבה, בחיים ובנוכחות. לעיתים קרובות, הרוח אף מדריכה אותן בדרכים נסתרות אל תוך הפתעות לא צפויות.

השנה, התרחשה אחת ההפתעות. בכל שנה, האב דני, נזיר סלזיאני לבנוני, עורך עבור הקבוצה את המיסה בירושלים והוא נשאר למשך כל היממה עם הקבוצה, הוא מתפלל עם האנשים ואף שומע ווידוים. ברם, השנה, יום קודם לחג, טנסי, מתאם הקהילה, קיבל שיחת טלפון אשר הודיעה שהאב דני חולה ולא יבוא. מה לעשות? מי יחליף אותו ברגע האחרון? מה היא ההפתעה הטובה שמכין לנו האדון בשינוי התוכנית הלא צפוי? למי נתקשר בבקשת עזרה ערב חג חשוב? השם היחיד שעלה בדעתנו היה האב דוד. מה עוד שהוא בא לחיפה בשבת על מנת לערוך את מיסת השבועות בקהילה הדוברת עברית בהיעדרותו של האב רומן, הנמצא עדיין בפולין בשבוע האחרון של חופשתו. תודה לאל, האב דוד ארגן מחדש את מערכת השעות שלו ובא מהא לעזרתנו – כפי שכתוב במזמור. הוא הזמין את הקבוצה למיסה בבית הישועים בירושלים בשעה 11.00.

המיסה נערכה בערבית טובה והקפלה הייתה מלאה עד אפס מקום. השירים היו שמחים. בדרשתו האב דוד הדגיש שאנו כעת גוף המשיח בעולם והרוח בלבד מאפשרת לנו לחיות כך. רוח הקודש בלבד מסוגלת לעשות את הנס הזה . רק הרוח עושה נסים ויכולה להפוך אותנו לסימנים וכלים של הישועה בארצנו ובעולם כולו. חלק מרגש במיוחד מהתפילה היה לפני הסוף כאשר האב דוד מסר את עדותו האישית – סיפורו כיהודי וככוהן ישועי והנה הוא כאן ועכשיו עורך למען קהל הנובע מעמים רבים ובמיוחד מהערבים. אין כבר מחיצות בינינו כי אנו גוף אחד, גוף המשיח, משפחת אחים ואחיות... נוכחות הנראית לעין.

בסוף התפילה, הצטלמו מתחת לצלב היפיפה בקפלה. באיקונה רואים את מרים הבתולה המבורכת לרגלי המשיח הצלוב והיא מביטה בו. התלמיד אשר אותו ישוע אהב אינו נמצא כציור באיקונה. היכן הוא? אנחנו מהווים את התלמיד האהוב ושמים את עצמנו במקום שלו. אנו מתחילים שוב את הזמן הרגיל אולם אין ספק שהאל מזמין אותנו לחיות את הרגיל בדרך יוצאת דופן בשעה שהרוח מדריכה אותנו. הרוח בלבד יכולה לייצור אותנו מחדש ולשקם את החופש והיופי של צלמו ודמותו של ישוע.

אנו, קהילת שלום וכל הצליינים מהגליל, מודים לאב דוד שנענה לבקשתנו. נייחל שיצטרף אלינו יחד עם האב דני בשנים הבאות.