לצאת לטייל במדבר עם הקהילה

הדבר הפך למסורת: מיד עם תום המיסה במוצאי שבת, האוהלים ושקי השינה מוכנים בכניסת בית הקהילה. חלק מחברי קהילת הנציגות וחבריהם יוצאים על מנת לתדלק רוחנית במדבר, קודם לסעודת האדון ביום א. המחנה נמצא בעין גדי, על חוף ים המלח. מסביב נוף משונה וחשוף, והמשתתפים מתכנסים מסביב למדורה לאכול משהו ולשיר בכל השפות השגורות בפיהם, הפולנית, הצרפתית, הגרמנית וכמובן העברית. לאחר תפילת שחרית על חוף ים המלח, המטיילים יוצאים לדרכם במדבר.

ביום א האחרון, הקבוצה טיילה מסביב להר סדום, במקום שבו, על פי הכתובים, "יהוָה הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ" (בראשית יט:24) על מנת להחריב את העיר החוטאת. סלע במקום הדומה לצל אדם עומד מזוהה על פי המסורת עם אשת לוט, שהפכה ל-"נְצִיב מֶלַח" בגלל שהביטה לאחור (בראשית יט:26). המטיילים האמיצים לא דמו לה בעלייתם את ההר אלא היו יכולים לשנן את דברי שאול השליח: "אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת אֲשֶׁר מֵאַחֲרַי וְנֶחֱלָץ קָדִימָה אֶל מַה שֶּׁלְּפָנַי" (אל הפיליפים ג:13).

הנופים המדבריים, שממה לא תתואר, הובילה אל הרהורים מקראיים: הלובן המסנוור, המלח היבש, צורות הסלעים המשונות, נוף ערום ללא כל עציץ או צמח. היופי הצנוע ואף מפחיד חושף את נשמות המתבוננים למבט הבורא ולאורו שאין בו צל.

המטיילים ירדו את ההר לכיוון ים המלח לשחות ולהתחזק. שם רקדו ריקוד שמחה בטרם חזרתם הביתה להשתתף בסעודת האדון של יום א. אין ספק שהמאמץ הפיזי, ההתרחקות מהידוע והנוח, ההרהור במרווחים הרחבים המדבריים מהווים אוצר רוחני יקר לגוף, לחיים הרוחניים ולהידוק קשרי הידידות!