לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ (מזמור קכב:9)

היום, כרגיל, חברי קהילת חיפה התכנסו יחד לתפילה. לאחר סעודת האדון, חגגנו אירוע מיוחד: יום השנה ה-50 מאז שאלישבע המקר הגיעה ארצה. אלשיבע מתחילה את סיפורה המרגש בארץ ביום 12 באפריל 1962. באותו היום ולפעם הראשונה, היא דרכה רגל באץ ישראל. לא היה לה קל כאישה צעירה, נוצרייה וגרמנייה, למצוא את מקומה בחברה היהודית שבה זיכרונות השואה עוד היו טריים. היה עליה להתגבר על החשדות של חברים ומשרדים ממשלתיים הן בגרמניה מולדתה הן בישראל.

אלישבע מספרת את סיפורה בשלוות נפש ועם אהבה רבה ואף חוש הומור. צחקנו יחד כשסיפרה אודות הרפתקאותיה בקיבוץ – הקיבוץ היחיד שהסכים לקבלה – ושם למדה עברית ועבדה בגינון. הקשבנו בריכוז ובעניין בשעה שסיפרה אודות תחילותיו של שיתוף הפעולה הקרוב עם האב דניאל רופייזן (אודותיו ניתן לקרוא כאן), מייסד הקהילה הקתולית הדוברת עברית בחיפה. עבדן יחד במשך יותר מ-35 שנה ועשו כה רבות!

לא ניתן לרכז 50 שנה של הקרבה עצמית ועבודת פרך בטקסט קצר. אלישבע, אל-נא תקצרי את סיפורך וביקשנו ממנה להמשיך בשבוע לאחר מכן. ברם, כעת, מחכה לנו עוגה טעימה! הנוכחים עברו לסלון ושם המשיכו את השיחה אודות חייה של אלישבע, השמנים ההם, השנשים שתרמו כה רבות למען הקהילות הקתוליות הדוברות עברית...

השנה, ב-29 בינואר, חגגנו אף את יום הולדתה ה-80. חבריה כתבו שיר יפהפה למענה:

אלישבע בת 80

מי זאת מטיילת בכל העולם?
מי זאת מתמסרת למען אדם?
מי זאת מארחת בטעם ובשפע?
אפשר לנחש – כמובן אלישבע.

מי זאת שבחרה את דרכה לשנים?
מי זאת שאף פעם לא שוכחת מילים?
מי זאת שלימדה את משפחות באר-שבע?
אתם לא טועים – בוודאי אלישבע.

מי זאת שעשתה קייטנות בעתלית?
מי זאת שהופכת שימחה לבללית?
כולנו נקדיש את שירנו לשבח.
הידד, אלישבע! תודה, אלישבע.

ואף אנו מודים לך אלישבע: תודה!