מריאן: התבוננות בדרך הצלב

התחנה הראשונה: משפט ישוע

תמורת החטא הינה המוות- והנה מקור החיים נשפט על ידי בני האדם ודינו הוצאה להורג על צלב. מי מאיתנו מוכן לקחת על עצמו את חטא אדם אחר? להיפך, אנחנו תמיד מנסים להאשים אחרים בדבר הרע שקרה ומצדיקים את עצמנו כאילו אנו חפים מפשע. מי מאיתנו מוכן להקריב משהו מהחיים שלו ולו קטן למען האחר?

"הנה האדם" אומר פילטוס, ושתק. הוא ידע בתוך תוכו שישוע אינו סתם אדם, הוא דיבר עליו בה' הידיעה, כיצד אנחנו מכירים את ישוע? מה עוד עליו לעשות כדי שנבין שבשם אהבתו הגדולה אלינו הוא הקריב את עצמו כדי שיהיו לנו חיים.

התחנה השנייה: ישוע מרים את הצלב ויוצא לדרכו

מילות אהבה אינן מספיקות אם לא באים בעקבותיהן מעשים המראים את עומק האהבה. ישוע המשיח היה המופת העליון של יישום האהבה בשעה שקיבל על עצמו לשאת את הצלב ולהתחיל את הדרך שאת סופה ידע. עלינו לחשוב על הצלב שלנו? היכן הוא וכיצד אני מתמודד איתו? האם אני מתלונן ללא הפסקה? האם אני נושא את הצלב שלי מדי יום בשמחה ומאחד את הסבל שלי עם סבלו של ישוע כדי שיהיה לסבל זה ערך אמיתי? האם באמת יש לי צלב? מה הגודל שלו?

התחנה השלישית: ישוע נופל לפעם הראשונה

בצאתנו לדרכינו מדי יום האם אנחנו נכנעים אחרי הקושי הראשון שעומד מולנו ומחליטים לשנות דרך ולבחור בדרך שקטה יותר? האם אני מוותר על הדרך שבחרתי בגלל התחלה הקשה? אם כן אז כיצד כל האנשים האלה הגיעו להצלחה בחיים שלהם? האם הכול היה להם חלק? הלא נתקלו בקשיים כמוני? מה גרם להם לקום ולהמשיך בדרך? אני יודעת שישוע קם אחרי שנפל מכובד הצלב של חטאיי מפני שהוא חשב עלי אני. כן הוא חשב על כל אחד ואחד מאיתו והאהבה שלו נתנה לו מוטיבציה כדי לקום ולהמשיך את דרכו.

התחנה הרביעית: ישוע נפגש עם אמו

פעמים רבות אנו רואים תינוקות הפורצים בבכי מסיבה כלשהי וכאשר אמם מחזיקה אותם, פתאום נפסק הבכי. למה? הנוכחות של אימא נותנת תחושה טובה, וכוח רב על מנת להמשיך את הדרך. אימא סופגת את כל הכעס וכל הכאב שלנו. אימא מקילה את הכאב ושופעת אהבה וחום ללא גבול. ישוע המשיח, תלמד אותנו להתקרב ממרים הקדושה כדי שהיא תהיה לידינו כמו שהיא הייתה לידך בשעת הקושי.

התחנה החמישית:שימעון עוזר לישוע לשאת את הצלב

הידעתם שמדי יום אלוהים שולח אנשים לעמוד לצידינו, לעזור לנו עם קשיי היום ולו במילה אחת או בתמיכה קלה. כל האנשים העוזרים לנו בשעת הצורך, אלה הם האשים שאותם אנחנו רואים ומודעים לנוכחותם. הידעתם שישנם מלאכים העוזרים לנו בכל עניין קטן וגדול בחיינו, החל מחציית הכביש בשלום ועד לשמירה עלינו מפני תאונה או פגיעה. ישנם אנשים שהאלוהים מגייס כדי שיעבדו למענינו למרות שאיננו מודעים לנוכחותם.

התחנה השישית: ורוניקה מנגבת את פניו של ישוע

אישה צעירה שהעיזה לעשות את מה שאף אחד לא העז לעשות: לעמוד בפני האכזריות של החיילים הרומים בכדי להיות ליד אחד שנראה זקוק מאוד לחבר. כן החבר האמיתי הוא מי שמוכן לקבל אותך גם כאשר אינך נראה במיטבך, חבר שמוכן לסכן את חייו למענך. חבר אמיתי שמוכן לייבש את דמעותיך מעל פניך ולהראות לך שהינך עדיין יפה בעיניו. קיימת אצלנו נטייה ללטף את האנשים היפים והנראים נחמדים ולהתרחק מהאנשים שנראים מוזנחים ונכשלים ועיניהם מלאות דמעות וכאב. ישוע המשיח נראה בעיני ורוניקה יפה ביותר, היא הצליחה לראות אל מעבר למראהו החיצוני. האם יש לי נכונות להסתכל על האנשים המקופחים בחברה שלי ולקבל אותם בסבר פנים יפות להושיט להם יד עוזרת?

התחנה השביעית: ישוע נופל לפעם השנייה

ישוע נפל מתחת לעול החטאים שאנחנו חוזרים עליהם שנית, לאחר שהבענו חרטה והחלטנו לא לחזור עליהם. הוא מבין את החולשה שלנו, אנחנו שוכחים שהוא תמיד יהיה לידינו כאשר ניפול. אנחנו מפחדים שלא יסכים לקבל את חרטתנו וזה גורם לנו להתעכב לחזור אליו. הפעם השנייה היא תמיד יותר קשה. אך ישוע מוכן לתת לנו יד לקום מהחטא ולהתחיל את דרכינו מחדש. השאלה היא: האם אנחנו מוכנים לתת לאחינו החוטא נגדנו עוד הזדמנות ולסלוח לו, גם אם הוא עשה זאת במודעות מלאה או אפילו בכוונה?!

התחנה השמינית:ישוע פוגש את נשות ירושלים

כאשר אישה בוכה זה דבר גדול ובתרבות של היום יש לתת כבוד לאישה ולהימנע מלגרום לה לבכות. בעצם כאשר עבר ישוע ליד הנשים בירושלים הוא הזכיר להם שני דברים: את חטאיהן ואלה שהן עלולות לעשות נגד עצמם - נגד גופם - והחטא של אדישות בחינוך הילדים שלהם, ואז הילדים הופכים להיות חוטאים גדולים. הוא מנחם אותן בזה שהוא מזכיר להן שהוא נושא על כתפיו את עול החטאים שלהן ושל ילדיהן. הוא נותן להן הזדמנות נוספת. הוא נותן להן רמז להתנהג ביושר כלפי עצמן- להימנע מזנות, מהפלות, ומכל מעשה מגונה אחר. הוא מזהיר אותן להתעורר לאחריותן ביחס לחינוך ילדיהן: מהבית לומד הילד את ההתנהגות הנאותה. הוא עובר ליד הנשים כדי לאמור להן שכעת זמן התשובה ואין זה מאוחר לבוא אליו, וללכת בעקבותיו. היכן אני נמצא כאשר ישוע עובר?

התחנה התשיעית:ישוע נופל לפעם השלישית

מרשים כיצד אדם יכול לעבור בכאב כה גדול? מדוע הוא לא וויתר למוות באותו רגע? מה נתן לו כוח לקום מתחת לעול הצלב הכבד? הרבה פעמים אנחנו מגיעים לסף הסבל שלנו ומחליטים לוותר ולהיכנע. לפעמים עוברים משבר וכשאנחנו חושבים שמחר הכל יעבור ובמקום זאת המצב הולך ומחמיר ומתדרדר, כיצד אפשר להמשיך לשאת את הצלב שלנו? התשובה היא פשוטה: לחשוב על האהבה הגדולה שישוע אהב אותנו ואשר נתנה לו את הכוח להמשיך. כמובן אין ביכולתנו לאהוב באותה המידה אך אם נאחד את אהבתנו לאהבתו אז לא יהיה שום דבר קשה עבורנו: יתכן שאפילו שנחוש שהצלב הפך להיות קל.

התחנה העשירית: ישוע מופשט מבגדיו

בראשית, כאשר אדם וחווה הרגישו בפעם הראשונה שהם עירומים, היה זה לאחר שחטאו. הם התביישו ומאותו היום, זה נחשב לבושה להתפשט ולהופיע עירום. על אחת כמה וכמה אם זה היה באופן פומבי לאחר הפשטה באכזריות וללא רשות- הדבר משפיל פי מליון. בעצם אנחנו, בחיי היום יום שלנו, כאשר אנו מרכלים על אחרים מורידים להם את בגדי הצניעות מעליהם- בגדי הפרטיות, ומדברים עליהם בצורה מביכה מאוד, אך הרכילות תמיד נעשית מאחורי הגב של האחר, מדוע? מפני שהאדם המרכל חש שהוא מתפשט באותה המידה ואין לו אומץ לעמוד בפני האחר, אלא מעדיף להסתתר- הוא אשם באותה המידה.

הפשטת הבגדים מהגוף מסמלת התנתקות מכל דבר שהוא ארצי: אין יותר כסף, מעמד, כוח או אפילו חברים! כן מצב קשה מאוד. הנה ישוע שנתן את הכול אינו מקבל שום דבר בתמורה, אלא אפילו הבגד שמכסה את גופו נלקח ממנו. מה אני נותן למען אחי היום? האם אני נותן בגדים למי שאין לו בגד? האם אני מוכן להתחלק עם הזולת בדברים הארציים שניתנו לי בחינם?

התחנה האחת עשר: הצליבה

אין מהרגע הזה חזרה, ישוע. הכאב הנפשי בגת שמנים והדרך הארוכה והקשה לגבעת הגולגותא אינם הסוף - הנה מגיעה עוד שיטה לבדוק את נכונותך להקריב את עצמך! ישוע פותח את זרועותיו באהבה כדי לחבק את כל העולם ולהראות את משמעותה האמיתית של האהבה - הנכונות האמיתית, בפועל ולא במילים בלבד - להקריב את עצמו למען האחר. ישוע הקריב את עצמו למענינו. הוא שפך את דם גופו כדי לגאול אותנו, להושיע אותנו. הוא נצלב פעם אחת על הצלב אך ממשיך להקריב את עצמו כל יום בסעודת האדון. הוא מזכיר לנו את הרגע הזה מדי יום, הוא מלמד אותנו את עומק האהבה, מילה היוצאת מפינו בקלות - אם אתה אומר אני אוהב, האם אתה מוכן אף להקריב את עצמך למען האהוב?

התחנה השתים עשר: ישוע מת על הצלב

רגע לפני שהוא מת, הוא ביקש עזרה ברגע הכי קשה בחיי האדם - כאשר יוצאת הנשמה. הוא אינו מבקש את עזרת בני אדם אלא את עזרתו של אביו אשר מחכה לו בשמיים. במותו הוא שתה את הכוס אשר ציווה עליו האב. אחד משני הגנבים שנצלב איתו, אף ברגע כזה ליבו עדיין אטום, אינו מוכן לקלוט את מידת האהבה הזאת. בעצם הוא אמר שהוא אינו מוכן לעשות כמוה. הגנב השני ענה לו שהם, שני הגנבים, קיבלו עונש על מעשיהם אך ישוע איש תמים אשר לא עוול בכפו. למעשה אמר: אני מתחרט על אורח החיים שחייתי עד הרגע הזה והלוואי שהכרתי את ישוע קודם לכן כדי לחזור בי וללכת בעקבותיו בדרך האור, הצדק והחיים. הלוואי שהיה לי חלק קטן מהאהבה הזאת. ברגע מותו, התחדש העולם כולו, והאלוהים שנהיה בשר עזב את העולם הזה. החיים של ישוע ואהבתו פתחו את שערי השמיים וגרמו להשפעת רחמי האלוהים, האב האוהב, על בני האדם- ההקרבה של ישוע בחייו הביאה לנו חיים.

התחנה השלושה עשר: מורידים את ישוע מהצלב ומניחים אותו בזרועותיה של מרים אמו

מרים הקדושה עברה את הייסורים הללו כבר מרגע הכנסת ישוע להיכל האלוהים בירושלים, על פי נבואתו של שמעון הנביא. ומאותו יום היא ידעה שזה עניין של זמן עד שהנבואה תתקיים. היא לא הביעה כעס או חרטה מפני שהוא בנה יחידה שאותו היא אהבה וגידלה וחינכה. ובכן חינכה אותו להיכנע לרצון אלוהים האב, היא לימדה אותו את התורה, חינכה אותו להתנהג באהבה. בתור ילד, היא היוותה עבורו המופת החי לפרשנות דבר האלוהים בחיי האדם. היא הטמיעה בו שהחיים בעולם הזה אינם אלא זמניים ועלינו עד הרגע האחרון בחיינו לחיות אותם על פי רצונו של אלוהים האב. עדיין זה לא מנע ממנה להזיל דמעות על בנה האהוב, אך המרירות האמיתית בדמעותיה הייתה עקב כל אלה אשר לא קיבלו את ישוע כבן האלוהים. דמעות זולגות מעיניה עד היום על החוטאים המסרבים לחזור לא לחיקה היא ולא לחיקו של בנה המשיח. בתפילתנו שמחי מרים אנו מבקשים ממנה להיות לידינו בדיוק כמו שהיא הייתה ליד בנה בשעת המוות. אם ישוע המשיח בחר בה להיות לידו בשעה כזאת אז אין יותר טוב ממנה לעמוד לידינו בשעת מותנו.

התחנה הארבעה עשר: מניחים את ישוע בקבר

מלך השמיים, הבא אלינו בגופו ובדמו, מתחילת דרכו ועד סופה לא מצא לו מקום להניח בו את ראשו - כלומר נולד עני ומת עני. העשיר מכולם לא היה לו מיטה שייוולד בה וכאשר הוא מת לא היה לו קבר משלו. זה מזכיר לנו שאנחנו נמצאים בעולם הזה רק לזמן קצר ומעפר אנחנו ואל עפר נשוב. מה עלי לעשות? עלי להיכנס איתו לקבר לקבור שם את חטאיי - החטאים שמרחיקים אותי מאלוהים האב, להיפרד שם מכל דבר ארצי, מכל הבל ושווא אשר גורם לי לחטוא. שם להתפטר מהאדם הישן שהייתי עד היום, להתחדש עם כל העולם, למות לגבי חטאיי בדומה לגוף האדם אשר הופך לחסר ערך כאשר יוצאת ממנו הנשמה. כך אני רוצה להמית את כל מה שגורם לגוף הזה לחיות בחטא. אני רוצה להיות אדם חדש טהור מכל חטא. להתחיל מחדש בחיי – "עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי" (אל הגלטים ב:20).