הנזירה מרב: מכתב לקהילה

לחברי הקהילה שלום,

אני ישראלית, נזירה במנזר של הכרמליות בליזייה. בחג הבשורה אדור את הנדרים הסופיים. אני מכירה את האב דוד לכן זה היה לי למובן מעליו לשתף אותו בכך. הוא הציע לי לכתוב לקהילה. אני עושה זאת בשמחה ובתוך רגש עמוק של שותפות גורל אתכם למרות שבאופן אישי אינני מכירה אתכם.

כמו בכל מנזר כרמל, חיינו פה מוקדשים לתפילה. מה שמייחד את ליזייה זה היותו מקום לעליית רגל. בחודשי הקיץ בעיקר, ניתן לפגוש פה אנשים מכל רחבי העולם, מה שנותן לחיות באופן אינטנסיבי את האספקט האוניברסאלי של הכנסייה ולבוא במגע עם הסבל והצרכים של אנשים מהעולם כולו.

היום כשחשבתי במה אני רוצה לשתף אתכם, נזכרתי במילותיו של ישעיהו הנביא: "לְמַעַן צִיּוֹן לא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַים לא אֶשְׁקוֹט עַד-יֵצֵא כַנּוגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" (יהו סב:1). פרי החיים של התפילה הינו העובדה שאין יותר הגבלה של מקום. אני נמצאת פה, בעיירה קטנה בצרפת, אולם בתפילה אני נמצאת בכל מקום על מנת להתפלל שצדקת האל וישועתו יגיעו, כמובן ראשית כל לירושלים ולארצו כדי שהשלום והצדק ישררו בה. זה היעוד שלי: להתפלל ולא לחשות למען ירושלים, למען תושביה, בפרט אלה הסובלים מחוסר צדק ורדיפות.

אודה על תפילותיכם למעני כדי שאוכל להישאר תמיד נאמנה לקריאת האלוהים ולמלא את רצונו. תודה מעומק ליבי.

מרב

הנדרים הסופיים של האחות מרב של רחמי האלוהים יהיו ב-25 במרץ 2010, חג הבשורה, במשך סעודת האדון שאותה יערוך ההגמון פיקאן, הגמון בייו-ליזייה.