חג ליבו הקדוש של ישוע (חג אהבת המשיח)

החג הפך להיות חג בכל הכנסייה במאה התשע עשרה. במרכז החג עומד הלב של ישוע, המלא אהבה לעולם. על פי ספר הבשורה של יוחנן, כאשר ישוע מת על הצלב בא חייל רומי ודקר את צידו ברומח. "אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרוֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם" (יוחנן יט:34). מסורת עתיקה רואה בדם ומים אלמנטים של לידה; שמצידו הנדקר של ישוע הצלוב נולדה הכנסייה.

במאה העשירית בעולם המערבי התחיל הזיהוי של צידו הפצוע של ישוע עם הלב. הלב מקום האהבה ולמען אהבת כל אדם המשיח מת בעדנו על הצלב. הנזירה מרי-מרגרט אלקוק מצרפת ראה בחזיונות את ישוע המבקש ממנה להפיץ את הרוחניות של הלב הקדוש, רוחניות המרוכזת על אהבתו של המשיח. היא קבלה את התמיכה של ראש הישועים באזור, האב דה לה קולמבייר.

המקראות של החג השנה (שנה ב) עוזרים לנו להבין את חשיבות החג. המקרא מספר הבשורה הינו מיוחנן על צידו הנדקר של ישוע. במקרא השני, מהאיגרת אל האפסים (ג:8 - 19), השליח שאול מתאר את אהבתו של המשיח במילים נשגבות: "כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכּן הַמָּשִׁיחַ בִּלְבַבְכֶם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְתִהְיוּ מֻשְׁרָשִׁים וּמְיֻסָּדִים בְּאַהֲבָה; כָּךְ תּוּכְלוּ לְהָבִין יַחַד עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים מָה הָרחַב וְהָארֶךְ וְהַגּבַהּ וְהָעמֶק, וְלָדַעַת אֶת אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ הַנִּשְגָּבָה מִדַּעַת, לְמַעַן תִּמָּלְאוּ בְּכָל מְלוֹא הָאֱלהִים" (ג:17 - 19).

המקרא הראשון, מפרק יא של ספר הושע, הינו מקרא מרגש ביותר. בו אלוהים בפי הנביא מתאר את אהבתו לישראל. "כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני" (יא:1). הפרק מתאר את אהבת האב לבנו וסירוב הבן לקבל את אהבתו. למרות זעם האב על סירוב הבן, אהבתו של האב לבנו לא מאפשרת לו לעזוב אותו. "איך אתנך אפרים אמגנך ישראל, איך אתנך כאדמה, אשימך כצבואים" (יא:8). אדמה וצבואים היו ערים שנחרבו יחד עם סדום ועמורה. הערים האלו נהפכו במהפכת סדום ועמורה - מהפכה כאן מתייחסת לשמד מוחלט כפי שמתואר בבראשית יט. הערים נהפכו על ראשיהן ולא נשאר זכר להן. בגלל אהבתו אלוהים אינו מסוגל לעשות כך עם עמו.  "נהפך עלי בי יחד נכמרו ניחומי" (יא:8). במקום להפוך את עמו, אלוהים הופך את ליבו. האפיפיור ברוך (בנדיקטוס) ה-16, במכתבו אודות האהבה שפירסם בתחילת כהונתו ב-2005, כתב אודות הפסוקים האלה: "אהבתו העזה של אלוהים לעמו - לאנושות כולה - הינה אהבה סולחת. כה גדולה היא שהיא הופכת את אלוהים להיות נגד עצמו, האהבה שלו נגד הצדק שלו. בפסוקים האלה, הנוצרים מבחינים כבר כאן בדומוי עמום של רז הצלב: כה גדולה אהבתו של האלוהים לאדם שהאלוהים הופך להיות אדם והולך בעקבותיו עד המוות וכך מפייס בין הצדק שלו ואהבתו" (מספר 10 באגרת האפיפיור ברוך (בנדיקטוס) ה-16, אלוהים הוא אהבה, 2005).

למחרת החג, בשבת, חולקים כבוד ללב מרים הטהור, לב בצלמו כדמותו של  בנה, ישוע.