הקהילה דוברת עברית במיסת האפיפיור בהר הקפיצה בנצרת

יום שלישי, השעה כמה דקות לשלוש לפנות בוקר. רוב חברי הקהילה דוברת עברית בירושלים כבר  הגיעו לבית הקהילה. כולם ללא יוצא מן הכלל מתרגשים למרות כל העייפות של לילה ללא שינה לקראת הנסיעה לנצרת,  למיסה החגיגית בהר הקפיצה אשר בה ישתתפו בערך 40,000 מאמינים אשר כוללים גם צליינים מכל העולם.

ואכן, למרות הבהלה באוטובוס שהולידה שירה בצרפתית... כאשר ראינו את כל האנשים בהר הקפיצה אשר מחכים להיכנס לאתר האצטדיון שהוכן במיוחד עבור המיסה , התקבצות זו של מאמינים מכל העולם הביאה לאווירה קסומה של שמחה, תקווה, אמונה, ואהבה אמיתיים אשר שמה את המתח שקיים באזורינו  בין הדתות לפחות לזמן קט בצד.

התמקמנו מהר במקום טוב באמצע ונוכחותנו הגאה עם דגלי ישראל בלטה בשטח. חיזקה נוכחות זו השירה שבקעה מגרוננו בליווי תופים (בעיקר השיר "ישוע חי"). הצלחנו ממיקומינו לראות גם את האב דויד נויאהוז, האחראי על הקהילות, אשר היה בין ההגמונים וראשי הכנסייה שערכו את המיסה יחד עם האפיפיור. ולאחר מכן תמונה בלתי נשכחת של האב הקדוש מנשק את ספר הקודש על המזבח כשברקע מאחוריו העיר נצרת.

דרשתו של האב הקדוש שהתמקדה בנושא המשפחה הקדושה מנצרת (הנושא של המיסה) הייתה מרגשת במיוחד והדגישה לעומק את חשיבותה של החמלה והכבוד שעלינו לשאוף שיהיה בינינו. בנוסף, ברגע שלא נשכח הפתיע אותנו כשהוא פותח במילים : "נתבקשתי ברגע האחרון..." תרגום של אותה דרשה בעברית שנקרא על ידי האב פיירבטיסטה פיצבלה, קוסטוס ארץ הקודש, באופן שהביא גאווה והערכה לשפה העברית שהדהדה בכל אזור ההר. תודה לאב פיירבטיסטה. בנוסף, בין תפילות המאמינים הייתה אחת בעברית שהוקראה על ידי חברנו וולדימיר מקהילת יפו. מי ייתן והשפה העברית תישמע גם בעתיד בכנסייה והכבוד והחמלה ישכנו בקהילותינו הקטנות אך בעלות הנוכחות.

תודה לאב אפולינרי האחראי על קהילת ירושלים וכל מי שעזר בארגון יום נפלא זה.