האב דניאל – עמוד אמונה

דברים רבים נאמרו ונכתבו אודות האב דניאל. ישנו אפילו פינה המוקדשת לזכרו במוזיאון "יד ושם". אני הכרתי אותו היטב בחמש השנים האחרונות של חייו.

היה לו לב רחב מימדים, שתמיד בער באש האהבה. הוא דיבר לעיתים קרובות על ימי מלחמת העולם השנייה, עבודתו כמתורגמן בקרב הנאצים (ובנסיבות אלה הצליח להציל כ-300 איש בעת הגירושים למחנות המוות). פעם סיפר לי שלו הנאצים היו רואים צעיר יהודי ערום במקלחת (בגלל הסימן הברור בגופו) היו מוצאים אותו מיד למוות. הוא דיבר איתי על הדברים האלה בגלל שעליתי ארצה מביילורוסיה, אותו אזור היכן שדניאל הצעיר היה פעיל בעת המלחמה.

בשנים שהכרתי אותו האב דניאל היה כבר מזמן האב הרוחני של קהילתנו. הייתי רוצה כאן לספר סיפור אחד אודותיו המשקף את אמונתו באלוהיו ואת ההשראה שבה הוא הנחה את קהילתו.

יום אחד, האב דניאל אמר לי לבוא לתקן את העוגב באחד הקפלות הפנימיות במנזר "סטלה מאריס". ניסיתי להסביר לו שעל אף אהבתי למוסיקה, אין לי כלל ניסיון בתיקון כלים מוסיקאליים. האב דניאל הביט בי ובקולו השקט והנחרץ שהיינו רגילים לו, הוא אמר: "לך ותקן אותו!". לא היה לי את אומץ הלב להתנגד לו, והסכמתי כאשר ידעתי שאני עתיד לסגת מהעוגב מבלי להצליח לתקנו.

ובכן, ביום חופשה בהיר אחד, ניגשתי למנזר ולקחתי איתי כמה כלי עבודה פשוטים הנמצאים בכל בית. נזיר כרמלי זקן אחד פגש אותי שם. הוא הוביל אותי אל העוגב ובדרך נתקל מבטי בציור של ישוע המראה את ליבו הקדוש. הסתכלתי בציור ועמוק בליבי התחננתי: "אדוני, לא אוכל לבצע את העבודה, אבל לך הכול אפשרי! עזור לי!". חשתי כילד קטן המבקש מאת אביו דבר דחוף ומיידי.

במשך יומיים רצופים עבדתי שם ולידי היה תמיד הנזיר הכרמלי. דיברנו יחד, אכלנו ארוחת צהריים יחד והוא היה לצידי כמו חבר טוב ועד. פירקתי את העוגב וחיפשתי את המנגנון הפנימי ולהפתעתי עליתי על הבעיה. היה שם בפנים חלק עץ שבור שהיה זקוק למעט דבק כדי להשתלב עם שאר החלקים. תיקנתי את החלק השבור ושילבתי אותו במקומו ולאחר מכן החזרתי את כל החלקים למקומם. לתדהמתי, העוגב תיפקד. שימחתי הייתה גדולה מאוד.

בסיום העבודה, נזיר מהמנזר, פולני במוצאו, שהיה מנהל את חשבונות המנזר, שאל אותי כמה עליו לשלם לי בעד העבודה. הופתעתי כי בארצי, ביילורוסיה, הייתי עובד בכנסייה חינם וציפיתי שכך יהיה גם כאן. למרות זאת, הנזיר הפולני התעקש והוא המשיך בניסיונו לשכנע אותי לקבל תשלום. כדי לצאת מהמצב המביך, אמרתי לו ששקל אחד יספיק לי. הסברתי לו את זה בשלוש השפות שהיו לנו במשותף אבל הוא לא לקח אותי ברצינות ונסוג מהחדר. חברי הנזיר הזקן עמד ליידי כל הזמן.

בגלל שימחתי על התיקון המוצלח, החלטתי שגם אנקה את העוגב בגלל עודף האבק שהצטבר משך השנים. הנזיר הזקן ואני הבאנו דליי מים והתחלתי לנקות היטב. פתאום שמתי לב שגיליתי דבר יקר ערך, מתחת לדוושות העוגב מצאתי שקל אחד! הסתכלתי בנזיר הזקן והוא הסתכל בי ולא היה צורך למילים. כמובן אני מציאותי וידעתי בראשי שמישהו כנראה איבד שקל לפני זמן מה ועכשיו מצאתיו. אולם, מי ביקש ממני לנקות את העוגב? אף אחד, פשוט התנדבתי. ואם קוראים לגילוי הזה "נס", לא אתנגד.

לא האמנתי שאצליח לתקן את העוגב. אולם האב דניאל תמיד הביט בעיניים שהיו מעבר להבנה אנושית רציונאלית. והוא הצליח להעביר את המבט הזה לאלה שסבבו אותו.

נ.ב. יותר מאוחר, האב דניאל נתן לי את השכר המגיע לי מהמנזר – שכר הוגן ליומיים עבודה. הוא התבדח ואמר שאסור לי להבה לבקש שקל בלבד. אבל אני משוכנע שהשקל שכן קבלתי בעל ערך רב יותר בכל שכר שהיו יכולים לשלם לי.