טיול קהילת ירושלים לגליל המערבי
מיכל, מקהילת ירושלים, כותבת לנו על טיול של חברי הקהילה בצפון הארץ.
הגענו לכביש החוף והתקרבנו לחיפה. תחנתנו הראשונה בעיר הייתה בבית העלמין הנוצרי, שם עצרנו כדי לבקר את קברו של האב דניאל רופאייזן. לאחר ביקור זה שכלל תפילה והעלאת זיכרונות על דמותו ופועלו של האב דניאל, המשכנו במעלה ההר והגענו אל מסלול המוביל אל שרידי כנסייה כרמליתית עתיקה. בדרך שכשכנו במי מעיין ואכלנו מפירותיו של עץ התות הגדל בוואדי. משם הגענו אל האכסניה של מנזר סטלה מאריס בראש הר הכרמל, המשקיף אל מפרץ חיפה. לאחר ארוחת ערב טעימה, שמעון מקהילת ירושלים, הרקיד אותנו ריקודי עם ישראליים במגוון סגנונות עד שעות הלילה המאוחרות.
היום השני של הטיול החל עם ארוחת בוקר, ועם תפילה בכנסיית סטלה מאריס. לאחר שאספנו מספר ידידים מקהילת חיפה, המשכנו צפונה, לכיוון עכו העתיקה. עכו, המלאה ברזי העבר, פתחה בפנינו את עולמם של הצלבנים, אשר בנו לא רק טירות ומבצרים, אלא גם אמות ותעלות מים.
נדין הסבירה לנו, מי היו המתיישבים באזור במאות ה12 וה 13, וכיצד פרחה העיר, שנייה בחשיבותה ובגודלה אחרי ירושלים. חברי הקהילה נהנו מההליכה בסמטאות העיר, והתקשו להיפרד מהאטראקציות שבדרך.
כשסוף סוף נכנסנו אל האוטובוס הממוזג, והתיישבנו, כשפנינו צפונה אל ראש הנקרה,שמענו ממריאנה על האומנים שהתגוררו בתקופה הרומית בגליל ובלבנון, אשר פיתחו בתי מלאכה לניפוח כלי זכוכית. לפני בואנו אל הנקרות שבסלע, הספקנו לשיר ולתת לרוח שטות לשמח את ליבנו. בראש הנקרה התמוגגנו מיפי הנקרות ומצבעם של מי הים התיכון החודרים אל ההר, בכחולים עזים, תכלת בוהק, וטורקיזים מלאי אור.
את דרכנו המשכנו לפארק גורן, הצופה על הרי הגליל המערבי, המיוערים בחורש ים-תיכוני סבוך ומרהיב. הצלבנים הופיעו שוב! בין ההרים התלולים והירוקים, ניצבו במלא הדרם שרידי מבצר המונפור הצלבני. לאחר ארוחת צהרים ערבה לחך שהכינה ססיל בנדיבות לכל ארבעים המטיילים המורעבים, ולאחר התצפית המדהימה, החלנו את מסענו דרומה.
תחנתנו האחרונה הייתה חיפה. נדין, סיפרה לנו, בזמן הנסיעה באוטובוס שצינן אותנו מלהט היום, על המתיישבים הטמפלרים בחיפה ובארץ. הספקנו לבקר ברחוב בו נמצאים הבניינים שנבנו על ידי הטמפלרים, ונהננו גם מתצפית על הגנים הבהאיים שהתנשאו בהמשך הגבעה.
לסיום הטיול, הגענו אל בית קהילת חיפה, ושם הצטרפנו אל סעודת האדון, כשהבית מלא מפה לפה. האב דויד ואחינו החיפאים קיבלו אותנו בחום ופתחו עבורנו שולחן עם שפע של כיבוד.
ב 20:00 נכנסנו לאוטובוס בדרכנו חזרה. עייפים אך מרוצים, ובעיקר מלאי תודה על האפשרות להיות בצוותא, חזרנו הביתה בשלום.