התקווה תנצח

בשבוע שבין חג השבועות לחג השילוש הקדוש, זכינו לראות באירוע פשוט, אך מיוחד מאוד עבור העיר ירושלים: ילדי מרכז רחל אמנו שיחקו שני משחקי כדורגל נגד ילדי כנסיית בית חנינא.

על מגרש הכדורגל, השטוף שמש, נפגשו ילדים בגילאי חמש עד ארבע עשרה, לבושים חולצות לבנות, כחולות וכתומות, ומלאים אנרגיה ורצון לתת כמיטב יכולתם כדי לנצח את היריב. ראשונים שיחקו הצעירים יותר, עד גיל תשע, שחולקו לשתי קבוצות מעורבות (מבחינת המוצא). ברגע שהשופט המאמן שרק את שריקת הפתיחה, הספורטאים הצעירים התחילו לרוץ מבלי לחסוך מאמץ, כאשר מול עיניהם מטרה יחידה: לנצח. כוחו של הספורט וחיוניותם של הילדים נתנו להם להתגבר על כל המחסומים הלשוניים ואיפשרו להם להתארגן מהר ולשחק משחק הרמוני ונמרץ שהסתיים לאחר 45 דקות בתיקו יפה של 2-2.

במשחק השני התמודדו הבנים הבוגרים יותר, והיו מחולקים על פי קבוצת המוצא: נערי בית חנינא נגד ילדי מרכז רחל אמנו. ההפרש בגילאי השחקנים, בשפה ובמוצא שלהם, העלה מתח נוסף בזירת המשחק, והשפעתו הורגשה אצל השחקנים שהיו מלאים גאווה עם רצון להוכיח, כל אחד, שהוא הטוב ביותר. למעשה, המשחק היה קצת מתוח גם בין השחקנים, וגם ביחס לשופט, והסתיים ב: 3-1.

מי ניצח ??? לא נגלה לכם ! הסוד יישמר בלבנו ובלב ילדינו.

אבל נוכל לומר לכם כי באותו יום, אחר הצהריים, ניצחו התקווה, השמחה וקבלת האחר, כתוצאה מבורכת של הרצון להפגש שהתפתח לאט לאט במשך יותר משנה. על אותו מגרש כדורגל לא היו עוד ילדים דוברי ערבית או עברית, מפולגים בגלל סיפור שקדם להם ואשר נטלו מוטל עליהם לעתים קרובות; היו רק שחקנים צעירים ששמחים בהזדמנות הניתנת להם לחוות משהו חדש ולהיות יחד.

אכן, בערב חג השבועות, הבישוף שלנו פיירבטיסטה פיצבלה אמר במסר: "רק אם אהבת המשיח כובשת אותנו נוכל לתרום לבניית דגמים חדשים של דו-קיום. אני משוכנע שלכנסייתנו יש ייעוד מיוחד ומשימה בתוך כנסיית המשיח הנפוצה ברחבי העולם: להעיד שאפשר לחיות ולבנות מערכות של יחסי שלום גם בעיצומם של קונפליקטים, מתחים ופילוגים מכל סוג אפשרי, גם כאשר נראה כי כל שיח על תקווה אינו אלא סיסמה ריקה".

כן, אפשר לבנות יחסי שלום, אפילו אם מתחילים בכדור פשוט ובמגרש כדורגל. אנחנו רוצים להאמין בכך בכל לבנו בציפייה שהקטנים האלה יהיו הגברים של מחר, גברים שלבם נכבש על ידי אהבת המשיח.