עליית רגל להר תבור

עלייה לרגל למקומות הקדושים ידועה כבר מהזמן הקדמון. בתקופת התנ"ך צליינות לירושלים בשלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) הייתה מצוות חובה לכל גבר יהודי. כבר ממאה ה-4 נוצרים התחילו לעלות לרגל למקומות הקדושים שנבנו בתקופה בארץ הקודש, כדי להתפלל, להתחזק בדת ולזכות במצוות .

בקהילת לטרון, מזמן רצינו לעלות לרגל. אך איך לקיים את זה? כמעט כל המשפחות כוללות ילדים קטנים, נשים בהריון ואנשים אחרים שיהיה להם קשה לסייר רגלית במרחקים ארוכים. בסופו של דבר, החלטנו על עליה חלקית להר תבור, מקום הטרנספיגורציה (היפע) של ישועה המשיח. לאחר מכן, הוחלט להמשיך במסע שלנו צפונה לכנרת ולגולן. וביום א לפי לוח השנה לחגוג את חג השבועות. בתחילת מסענו התחיל שרב כבד. עקב כך נאלצנו לקצר את הדרך. למרות החום כולם עלו לרגל, גם תינוקות בזרועות הוריהם, גם ילדים, נשים בהריון ואחרים.

היה חם, חלקיקי חול כבר הורגשו באוויר. אך כולם היו שמחים. רצינו לשיר עם המלך דוד: "תבור והרמון בשמך ירננו..."

באותו ערב נערכה מיסה. השקט, צלילי העוגב והתפילה הכנה הביאו לסיום את מסע הצליינות. "אדוני, תשנה את נשמתנו ותן לנו להיות יורשים ושותפים לבנך ואדונינו ישוע המשיח..."

היה זה מאוד סמלי שביום הבא, בשבת, נערכה מיסה של ליל השימורים לחג השבועות. לאחר בקשתנו לשנות את נשמתנו בצלם ישוע, התפללנו שהאל ישלח לנו את רוח הקודש המעצב מחדש, הנחם והמחדש. ביום א, חגגנו את חג השבועות. לכל אורך מסענו, ביקשנו את רחמי האדון, שלום ורווחה לארצנו.

בשלושת הימים האלה לא רק התפללנו, אך גם כן טילנו בשמורת בניאס ונהנינו מהמפלים והאגמים הקטנים, סיירנו בפרק הארכיאולוגי ובמקומות אחרים. החום הכבד, 45 מעלות, כפה עלינו קיצור הדרך ולא השלמנו את כל התכנית. החלטנו שהיעד האחרון יהיה גן השלושה.

כבר בדרך הביתה התחלנו לתכנן למסע הצליינות הבא.