הפטריארך טוואל מבקר את קהילת ירושלים

בית קהילת ירושלים מכונה בית שמעון וחנה הצדיקים, שני הקשישים אשר חיכו למשיח וקיבלו את פני ישוע בשעה שהוריו נשאוהו לבית המקדש בגיל ארבעים יום. במהלך ביקורו, בשעה שערך את מיסת החג, הפטריארך טוואל הסביר מי הם שני הקשישים בספר הבשורה ומה הם יכולים ללמד אותנו גם היום.

חברי הקהילה קיבלו את פני הפטריארך בחום וביקורו היווה הזדמנות לחגוג את חג הקהילה יחד עם הפטריארך. הפטריארך ערך את המיסה באנגלית, דרש בצרפתית והקהל השיב בעברית. בסוף המיסה הקהילה התכנסה לקבלת פנים שופעת אוכל טוב.

דברי הפטריארך בדרשה:

האב דוד היקר, אחיי היקרים, ידידיי היקרים, חברי הקהילה,

אני שמח להיות ביניכם להתפלל יחד ולאחל לכם חג שמח בחג הפטרונים שלנו שמעון וחנה הצדיקים.

בשעה שאנו קוראים את כתבי הקודש, עלינו ליישם תמיד את מה ששומעים בחיינו היום-יומיים. ישנו מספר דמויות במקרא מספר הבשורה היום: מרים, שמעון והזקנה חנה.

המפגש עם המשפחה הקדושה בבית המקדש הינו אירוע יפה מאוד. נוכל לדמיין את השמחה של כולם בשעה שהגיעה המשפחה הצעירה הזאת על מנת להביא את בנם העולל בפני ה' על מנת לקיים את מצוות התורה.

אולם, ניתן לשים לב שבלב השמחה, ישנו אף שמץ של עצב, טיפה של סבל: השמחה והסבל מתאחדים בדרך רז כל פעם שישנה הקרבה! חרב עוברת בליבה של מרים. חרב עברה בלבה מאז ומתמיד, מאז בשורת המלאך ועד לידת ישוע, הבריחה בכפייה למצרים ועד מותו על הצלב.

מרים השתתפה באופן מלא בשליחותו של ישוע, בשליחות ישוע ושליחותו של כל אחד מאתנו. אם האלוהים ואם בני אדם, היא משתתפת בגאולה.

מרים, אם יפה וצעירה, לא מתלוננת, היא מביאה את בנה אל בית המקדש. היא משתתפת בשמחת הקהילה, שומרת על שקט, שומרת על הנבואה הכואבת של שמעון בליבה. היא מהווה מופת לכל האמהות הסובלות מעוני, מרדיפה ומעוול. היא מפקידה כל דבר לאל ויודעת שההליכה בעקבות ישוע משמעה הגשת קרבן ומסירת עדות.

נוכל גם להתבונן בדמות השנייה, הפטרון שלנו שמעון הצדיק. מידת הצפייה, המידה לא להתייאש לעולם, המידה של בטחון בהבטחת האלוהים, אשר אותה הוא יקיים. הוא מצפה ומחכה למרות זקנתו וממשיך לצפות באותה ההתלהבות, מודאג לא בגלל מותו שיכול להתרחש בכל רגע אלא מודאג יותר לראות סופסוף את ההבטחה בבשר ודם!

ישוע עובר מידיה של מרים אל זרועותיו של שמעון... אכן, תמיד באמצעות מרים ישוע מגיע. מבחינת שמעון, שליחותו תמה וליבו מתפוגג משמחה. בעולל הזה, הוא רואה את ישועת ישראל והוא מבחין בנפילת כל אלה אשר לא יקבלו אותו כמשיח. הוא רואה את התנגדות בני אדם לשליחותו של ישוע. קשיחות אשר ממשיכה עד היום הזה והיום יותר מתמיד.... הוא רואה את החרב העוברת בליבה של מרים.

מרים סובלת מזה כפי שהכנסייה סובלת מזה וממשיכה בסבלה.

ישוע מהווה אבן נגף ותלמידיו מוזמנים ללכת בעקבותיו להיות אותות ניגוד כי אנו חיים את תורת האשרי ובנאמנות לה הולכים נגד הזרם. ענייני הפוליטיקה של העולם הזה והעדיפויות שלנו בחיים אינן יכולות להיות זהות.

לבסוף, הדמות האחרונה במקרא הבשורה של היום, הינה חנה הקשישה.

אכן, היא הייתה זקנה אולם לא התייאשה שתראה את העולל. נאמנה בתפילה, נאמנה בנוכחותה בבית המקדש, נאמנה ברוח השליחות, היא בישרה והכריזה על בואו של ישוע. נאמנה לחובותיה הליטורגיות, היא לא פסקה להתפלל, לצום, לצפות.

איזו דמות יפה! דמות השליחה האמיתית, אשר צרפה את תפילותיה וצומה להכרזת המושיע... הבשורה מזמינה אותנו לא לבקש את תחינתה בלבד אולם אף לחקות אותה בצפייתה הנלהבת ותקוותה האיתנה....

ידידם יקרים, כנסיית ירושלים, ישנם אירועים שאין אנו יכולים להתעלם מהם ובהם עלינו להשתתף. סיימנו לפני מעט זמן את שבוע התפילה לאחדות הנוצרים. האחדות היא רצונו של האדון, רצונו העז ואף מיליארד נוצרים חפצים להתאחד. אין לנו זכות להתנגד לרצון הזה, לאחדות הזאת בינינו. ההפרדה בינינו היא שערורייה.

האחדות לא תהיה לעולם פרי מאמצינו או פרי אסטרטגיה אנושית אלא מתנה מאת האלוהים שאותה עלינו לקבל בענווה גדולה ובנטישת ההבדלים בינינו, כה שטחיים וכה פוגעים במי שבא לאחד אותנו. הבה נשים את המשיח בלב חיינו ומאמצינו על מנת שהוא יאחד אותנו בו.

בשבוע הבא בארץ הקודש, אנו נחגוג ביום העולמי לחולה. הוכנה תוכנית עמוסה לרגל יום זה. אני מזמין את כולכם להשתתף עד כמה שאפשר. אנחנו כולנו קצת חולים וזקוקים כולנו ליום זה על מנת לבקש רפואה לגופנו המסן ואף לנפשנו.

בשנת הרחמים הזאת, ההזמנה של האלוהים לשוב אליו חזקה יותר מתמיד. האלוהים אוהב אותנו כפי שאנחנו ומתגעגע אלינו. כמו אב אוהב, הוא רק מחכה לשובנו על מנת לנקות אותנו מחטאינו, להלביש אותנו בלבוש חסדו ולהזמין אותנו לקחת את מקומותינו ליד שולחן סעודתו הנשגבה.

רחמי האל כה גדולים: שיגון סליחה אלוהית אשר חוצה את כל גבולות האהבה והופכת את אהבת האל למושלמת. הרחמים האלה הנצחיים, ואנו חייבים להם החיים, מזמינים אותנו, אחיי ואחיותיי, להראות את רחמינו כלפי הזולת. אם האלוהים סלח לאחי, מי אני לשפוט אותו? הבשורה מוסרת לנו דוגמאות רבות של רחמי האלוהים... ישוע לא חדל ללכת לקראת העניים, החוטאים, אחינו בשוליים. נודה שחוטאים אנו ונשוב אל האלוהים ברוח ובאמת ונהייה רחמנים איש לאחיו.

ידידיי היקרים, אני מאחל לכם חג שמח ושנה טובה וקדושה, מלאת שמחה, בריאות ושלום.