זיו: פרשת השבוע: פרשת ויגש 2

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם

בפרשה זו שממשיכה את סיפור משפחת בני ישראל אנו רואים, לאחר מקרים רבים של אלימות ובגידה, את ההתפייסות המיוחלת: יוסף סוף-סוף מגלה את עצמו לאחיו ובפעם הראשונה הם יכולים לדבר אתו. נאמר לנו שאחרי שנישקו את יוסף ״דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ״. בשפה בעברית המילים ״אילם״ ו״אלים״ נכתבות באותן האותיות. חוסר הדיבור יכול להוביל לאלימות, והאלימות עוצרת את הדיבור. אנחנו יודעים שמאז שיעקב הראה שהוא מעדיף את יוסף בזאת שהוא נתן לו כתונת פסים נפלאה, אחיו ״לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״ (בראשית לז:4). כעת, אחרי הדברים שהביאו לפיוס, יוסף נותן לאחיו בגדים חלופיים (״חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת״)...אולי כדי להחליף את אלו שהם קרעו בחרדתם (מד:13)? או כדי לתקן את מה שקרה לו לפני הרבה שנים כאשר אחיו קרעו ממנו את הכותונת (לז:23). והוא עושה מעשה שיכול להראות לנו מוזר: הוא לא מהסס לתת הרבה יותר לבנימין, בצורה מופגנת והוא מסתכן להביא שוב לכעסם וקנאתם של אחיו. בכך הוא חוזר על סיפורו של אביו, ושל סבו… המפרשים מדגישים את המחווה הזאת שמהווה צורה מושלמת להראות את כנותם של שאחים המפויסים.

יוסף אינו היוזם היחיד של הפיוס, יהודה גם כן משתתף כאשר הוא מציע את עצמו לעבד במקום אחיו הצעיר. גם הוא מנסה לתקן את החטא שבו חטא כשהחליט למכור את יוסף.

בתורה, סיפור המין האנושי התחיל ברצח בין אחים״ רצח הבל, סיפור שהמשיך עם מקרים אחרים של שנאה וקנאה בין אחים. היא מגיעה לבסוף לסיפור הפיוס של בני יעקב, שנקראים ליצור את עם ישראל שנושא את ההבטחות והבריתות. זה מה שמראה ההפטרה בספר יחזקאל: שבטיו של יוסף בצפון ושבט יהודה בדרום מתאחדים שוב ושומעים את דבר ה׳: ״ולֹא יִהְיֶו עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם… והָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים״ - ״מעשי אבות סימן לבנים״ אומרת המסורת.

בסוף הפרשה, יעקב הזקן יורד למצרים יחד עם משפחתו. שמותיהם של צאצאיו ניתנים לנו וביניהם… נמצאת אישה, שֹרח בת אשר. מדוע היא לבדה מוזכרת? (בראשית מו:17).לפי המסורת היו לה חיים ארוכים מאד והיא תהיה זו שתראה למשה היכן נמצאות עצמותיו של יוסף, כדי שיוכל לקבור אותן בארץ כנען (יהושע כד:32). מסורת אחרת (תלמוד, סוטה 13א) אומרת אפילו שהיא מעולם לא מתה, כמו הנביא אליהו. גם היא נשארת לתמיד (לוקס ב:36). שבת שלום.