זיו: פרשת השבוע: פרשת וישב

יוסף הצדיק

אנחנו מתחילים השבוע לקרוא את סיפור יוסף ואחיו שילווה אותו עד סוף ספר בראשית. שם הפרשה: ״וישב״… יעקב מקווה למנוחה ולנחלה והוא מתיישב בתוך בני עשיו. הוא מאמין שכבר מצא את המנוחה... אבל חייו של ישראל ושל האבות אינם אף פעם נחל ארוך ורגוע. יעקב ילמד זאת עד מהרה מבנו המועדף, יוסף הצעיר.

מספר מפרשים ניסו להבין את האישיות המוזרה של האב הזה. הגדירו אותו כיהיר, מלא בעצמו, בעיקר כשהוא הביא את דיבת אחיו, דבר שהיווה מקור לקנאתם, ולשנאתם. הוא מוצג כבן החביב על אביו, שלו הוא עשה כותונת מרהיבה. הוא נשלח בניגוד לכל הגיון לפגוש את אחיו, הוא נופל לידיהם ונזרק לבור. הוא נמכר לעבדות, יורד למצרים עם המידיינים, נמכר כעבד לפוטיפר ושוב נזרק למאסר… משם הוא ייצא בכדי למצוא את עצמו מקביל לפרעה.

הסיפור הזה יוצר את הרושם שיוסף הוא בובה על חוט, בידי גורל עיוור, ושאין לו כל שליטה על המאורעות. לדוגמה, יעקב ויוסף יודעים ששאר האחים שונאים את יוסף, אבל למרות זאת, יעקב שולח אותו לאחיו ויוסף מציית, עד הסוף. הוא היה יכול לחזור הביתה כשראה שאחיו לא נמצאים בשכם, אבל הוא ממשיך את חיפושיו, הולך לדותן ומסכן את חייו… רש״י אפילו אומר שהוא מגיע אל אחיו ומהלל אותם מכיוון שיוסף מונהג על ידי תמימות שגובלת בנאיביות וזה הוא המפתח לסיפורו: הוא לא מסוגל לחשוד ברע, כמו צדיק אמיתי. הוא לא מסוגל לחשוד במה שהוא לא יכול אפילו לדמיין. הוא בוטח באחיו וגם באשת פוטיפר, הוא לא מהסס להימצא איתה לבד, למרות כל הסימנים לסכנות הכרוכות בכך, הוא מנסה ללמד אותה מוסר ולהזכיר לה את יראת ה׳… והוא לא מדמיין שהיא אולי תנסה להתנקם. לאחר מכן הוא מאמין שהשר של פרעה יזכור אותו וישחרר אותו מהכלא. מההתחלה ועד לסוף מעלליו, יוסף לא מפסיק להתרומם כדי ליפול ולקום שוב… כל סבלותיו הינם תוצר של אופיו: יוסף לא מסוגל בצורה קיצונית לראות את הרוע שסובב אותו, הוא בוטח וכך הא נופל בכל המלכודות…

האופי הזה הוא הגורם לכל צרותיו ולא גורל עיוור. והסיפור, בסופו, יצדיק אותו: זה בשביל לעשות טוב גדול שיוסף ירד מצרימה. אז הוא יתחיל להבין את ההבטחה שניתנה לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית טו). שבת שלום.