זיו: פרשת השבוע: פרשת בראשית

תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי

השבוע אנו מתחילים מחדש את מעגל הקריאה בתורה שהסתיים ביום חג שמחת תורה, בשבוע שעבר. המדרש מראה עד כמה סיפור ראשית הבריאה יסודי, לא רק לגבי ספר בראשית, אלא גם לכל התורה. הוא מלמד אותנו שהעולם נברא לאחר התורה, או ליתר דיוק, לפי התורה. כך קוראים פסוק מספר משלי, אחד מהספרים האחרונים בתנ״ך: ״וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם״ (משלי ח:30), פסוק שמצוטט בתחילת אוסף המדרשים על בראשית (בראשית רבה א). בשביל המסורת היהודית, ה״חוכמה״ שדוברת בפסוקים אלו, היא בוודאי התורה שהייתה התבנית לבריאה. המדרש מסביר שלמושג ״אמון״ יכולות להיות משמעויות שונות. לפי השיטה המקובלת במדרש לכל משמעות יש אסמכתא בפסוק מהכתובים, שם שורש המילה מופיע במשמעות וזו. ״אמון״ יכול לקבל משמעות של ״אמן״ (יוצר) אבל ״אומֶן״ (כגון אומנת שמטפלת בתינוק), מורה, וכן ״אמונה״, ״מכוסה״ ו״מוצנע״.

כל אחד מהמובנים האלו עוזר לנו להבין את סיפור הבריאה: לפני הבריאה התורה הייתה מוצנעת ומכוסה. העולם, שנברא בדבר האלוהים, הוא גם המשכן של דבר האלוהים, המקום שבו הוא מתגלה. דבר האלוהים נותן לבריאה ״הוראות הפעלה״, כיוון ומשמעות. אלה הן המצוות האלוהיות שדכן ישראל מקדשת את הזמנים וחיי היום-יום.

האמונה היא קבלת עול המצוות ויסומן : כך אנו משתתפים בפעולת היום הראשון, בסיום הבריאה על-ידי שמירת התורה. התורה היא ״אומנת״ ו״פדגוג״ (המדרש משתמש במושג היווני). השניים הולכים יחדו: הפדגוג עוזר לילד לגדול דרך ההוראה. הילד, דרך ההבנה, מגדיל את הבנת התורה בעולם. התורה היא כלי הוראה ותזונה. שני המונחים ״מוצנע״ ו״מכוסה״ אינם נרדפים: הראשון מצביע על החלק המסתורי של הכתוב שמבקש להילמד ולהיבדק כדי להבין את רזיו. השני מדבר על כיסוי על-ידי ציפוי יקר-ערך שמראה את הערך של החפץ שאותו הוא מכסה.

רש״י תהה מדוע פותחת התורה בסיפור הבריאה ולא בשמות יב, בסיפור יציאת מצרים, שבו יש את המצווה הראשונה שניתנת לישראל. הסיבה לכל היא שהתכלית של ישראל קשורה לכל העמים מכיוון שהיא מייצגת את התכלית הסופית של הבריאה. שבת שלום.