זיו: פרשת השבוע: פרשת וילך

יהוה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ

הפרשה שלנו השבוע - הקצרה ביותר בתורה - מעלה קשיים מיד במילה הראשונה. הפסוק הראשון אומר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל״ (דברים לא:1). השאלה שכל המפרשים התעסקו בה היא: מאיפה ולאיפה הלך משה? בפרשות הקודמות משה עמד מול כלל ישראל ודיבר אליהם מצווה אותם ומוכיח אותם - מדוע הוא צריך עכשיו ״ללכת״ כדי לדבר אתם? התרגום שמיוחס ליונתן בן עוזיאל אומר שהוא הלך ״למשכן בית אולפנא״ - בית מדרש, ז״א לדבר עם העם במעמד של לימוד ולא של ציווי ותוכחה. מפרשים אחרים מסבירים שבסוף חייו, האדם העניו ביותר על פני האדמה (במדבר יב:3) - הלך אישית לדבר עם כל אחד מבני ישראל. במקום שיבואו וייאספו שוב מולו, הוא הלך אליהם להיפרד מכל אחד ואחת אישית. אחרים, כדוגמת ספר הזוהר מסבירים את ״וילך״ במשמעות של שקיעת השמש. משה היה כמו השמש שהאירה את בני-ישראל בנתינת התורה ובמאורעות שכמותם לא נראו לפניו או אחריו. עכשיו, בדמדומי חייו, האור של משה שוקע (״הולך״) ויהושע, יחד עם כל מנהיג של ישראל שנאמן לתורת משה, מדומה ללבנה, שמחזירה את האור הזה.

פירוש אחר הוא שה״הליכה״ הזאת הוא קיום המצווה שאותה קיבל משה בפעם השנייה שעלה לסיני: ״קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם ויָבֹאוּ ויִרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם״ (דברים י:11) ואכן הוא ממשיך עם הסבר מדוע הוא לא יכול להנהיג את העם בכניסה לארץ ושזה יהיה יהושע שיקיים סופית את המצווה הזאת: ״בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃ יהוה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא־יַשְׁמִיד אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה״ (שם לא:2-3). בדבריו האחרונים, משה מלמד אותנו את הענווה, החכמה והנאמנות שמאפיינת מנהיגים אמיתיים. הוא דואג לעמו באותה נחישות בזמן מותו כבמשך כל חייו. שבת שלום.