זיו: פרשת השבוע: פרשת נצבים

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ

הפרשה הזו נקראת בשבת שלפני ראש-השנה, שתחול השנה בערב יום ראשון וביום שני הארבע-עשר בספטמבר. אנו מקרבים לסוף ספר דברים. משה מציג את הוראותיו האחרונות לבני ישראל, הברית מתחדשת עם כל העם, עם ״כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ״ (דברים כט:9-10). על הכל להתרחק מאלילות ו״לבחור בחיים״. הדברים האלה מתקשרים לסוף מעגל שמצביע חזרה לתחילת תולדות העם, אל הברית שנכרתה עם ״אברהם, יצחק ויעקב״ (שם כט:12) וגם לזמן היציאה ממצרים. משה חוזר ומבאר מחדש את כל ההוראות שכבר ניתנו לעם באור נסיונות המדבר. אנו מוצאים את אותה החזרה בקריאת ההפטרה מהנביא ישעיהו - החלק האחרון מ״ספר הנחמה״ (החל מישעיהו מ׳). ההקבלות ברורות: ״פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה״ ורעיון השכר והזכות (ישעיהו מ:3 / ישעיהו סב:10-11). הקריאה החוזרת ללא הרף במאורעות העבר, שמחדשת את משמעות ההוראות שכבר התקבלו ונותנים משמעות להווה, הינם לב ליבה של חגיגות ראש השנה. המילה ״ראש״ מצביעה על ״בראשית״, ההתחלה והמיל הראשונה בתורה. למילה ״שנה״ יש גם את המשמעות של ״הישנות״ כמו הילה ״משנה״ (או בשמו השני של ספר דברים: ״משנה תורה״: הישנות התורה). אך יש למילה ״שנה״ גם משמעות של ״שינוי״ כמו במילה ״להשתנות״. המשמעות של ראש-השנה אם כן אינה של חזרה פשוטה על תולדות העם, להפך, זוהי התחדשות, סיפור חדש שמתחיל כל שנה, בדומה ליום כיפור שבו ניתנת הזמנות חדשה לאדם, כשכל עוונותיו נמחלו, להתחיל בדרך חדשה לחלוטין.

בזאת אנו מוצאים הוראה חשובה של המסורת היהודית: ההיסטוריה אינה משתנה, היא תמיד זו של הברית שתמיד מתקיימת ומתחדשת שוב ושוב לאחר נפילות ובגידות. אך בו-זמנית ההיסטוריה תמיד חדשה ומקורית, ואם יש בה הוראות מדורות שעברו, שלהן חיוּת ועכשוויוּת תמיד, זה רק כדי שיהוו פתח לדבקות מחודשת, וזו משמעות המסורת: הדברים שאנכי מצווך היום, שנן אותם לבניך… שבת שלום.