זיו: פרשת השבוע: פרשת פנחס

סיפור פנחס מתחיל בסוף הפרשה של שבוע שעבר. לאחר סיפור בלעם והקללות שנהפכו לברכות, אנו קוראים ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב״ (במדבר כה:1). על פי הפירוש המסורתי, היה זה הרעיון של בלעם להביא את בני ישראל לזנות עם בנו מואב ברגע שהבין שלא ניתן לקלל את בני ישראל, כפי שאנחנו קוראים בפסוק מתוח ההפטרה של שבוע שעבר: ״עַמִּי זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יהוה״ (מיכה ו:5). וזה המקום שבו, על-ידי הפיתויים של בנות מואב ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר״ (במדבר כה:3).

אל מול האלילות הזו,ה׳ אומר למשה: ״קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הָעָם והוֹקַע אוֹתָם לַיהוה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ ויָשֹׁב חֲרוֹן אַף־יהוה מִיִּשְׂרָאֵל״. ומשה אף הולך רחוק יותר ואומר אל שופטי ישראל ״הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר״ (שם 4-5).

בשומעו את המילים האלו, איש מעדת הכוהנים מחליט לקחת יוזמה ולנסות לעצור את המגפה שמתרחשת - אפילו במחיר גזירת מוות ואיבוד כל יכולת להיות לכוהן. בזמן שמשה מדבר את המילים האלו, ״אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל״ (שם 6). כאשר ראה זאת פנחס ״בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׃ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת־שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת־הָאִשָּׁה אֶל־קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שם 7-8). לפי ההלכה אסור היה לפנחס לעשות זאת. הוא לא היה אחד מה״שופטים״ שעליהם ציווה משה להרוג את כלאלו ש״נצמדו״ לבעל-פעור. בנוסף, הוא היה כוהן -וכל אדם שהרג אדם אחר אפילו בשוגג, פסול לכהונה. אבל בעשותו את פועלו ״וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ - ופנחס הציל רבבות מבני ישראל.

הפרשה שלנו מתחילה מיד לאחר האירועים האלו במילים: ״פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי בְּתוֹכָם ולֹא־כִלִּיתִי אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׃ לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם׃ והָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שם 11-13). מכאן אנו לומדים שפנחס היה בעצם איש של שלום ולפיכך זכה גם ל״ברית שלום״ מאת ה׳ ואנו גם מבינים שמטרתו הייתה ״לכפר״ על בני ישראל - הדבר הרחוק ביותר מרצח בדם קר. במעשיו הוא החזיר את השלום בין האלוהים לבין בניו - בני ישראל. על פי חז״ל ״פנחס הוא אליהו״ שגם הוא יעשה את אותו הדבר. זוהי אותה הרוח שתבוא להכין דרך למשיח: ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יהוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. והֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם״ (מלאכי ג:23-24). שבת שלום.