זיו: פרשת השבוע: פרשת חוקת

עם פרשה זו אנו עושים קפיצה של שלושים שנה בזמן. זמן שבו בני ישראל היו במדבר עד שהדור המרושע שיצא ממצרים ויצר את עשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ זבת החלב והדבש רעה מתו במדבר. מעט מאד ידוע על השנים האלו במדבר. ואכן, כשאנו יוצאים מתקופה זאת, אנו יוצאים מתקופה של ״תהו ובהו״ (בראשית א:2) שמחזירה אותנו לזמן הריק שלפני הבריאה. האירוע הראשון שקושר לשנה הארבעים הוא ההקרבה של הפרה האדומה שקרבנה מייצר כמויות אדירות של אפר - שמספיקים למאות שנים. לפי הרמב״ם, היו תשע פרות אדומות שהוקרבו מימי משה ועד לחורבן בית שני, והעשירית תוקרב על-ידי המשיח. האפר הזה שמכיל גם אפר עץ ארז ואזוב, מתערבבים במים כדי לטהר את אלו שבאו לכדי מגע עם מת. כפי שראינו בספר ויקרא, המצוות לגבי מגע עם מת ניתנות תמיד בהקשר של מוות של כהן (הן ניתנות בפעם הראשונה לאחר מות נדב ואביהוא, בני אהרן), ואכן אהרן עצמו ימות בפרק כ׳ של הפרשה. הטיהור על-ידי אפר פרה אדומה מסמל את אפר האדמה שממנה נברא האדם (אדמה - אדומה) , וטהרתו על-ידי מים.

זה באותו הקשר של הבריאה שכאשר בני ישראל מתלוננים על מחסור במים, ה׳ אומר למשה לדבר אל הסלע כדי שיצאו ממנו מים. הסלע הזה, לפי המסורת, עקב אחרי בני ישראל ונתן להם מים במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. המסורת גם כן מבינה את העובדה שהמחסור במים החל לאחר מות מרים כסין לחסד האלוהים אליה שדרכו ניתנו מים לבני ישראל, כפי שמסביר רש״י. ברגע זה מצווה ה׳ את משה לדבר את המים אל תוך הבריאה. אבל משה אינו מבין את ההקשר של הציווי : שהגיע הזמן לבריאה מחודשת של העם העברי לפני הכניסה לארץ המובטחת, והוא מחליט במקום זאת להכות בסלע במטהו. מצוותו המקורית של אלוהים ניתנה כדי להראות את כוחו של דבר ה׳ - ולא של מעשה אדם; להראות שהבריאה עצמה מצייתת לדבר ה׳, ולא לעבודת האדם. וזה על-ידי הדברים האלו שהאמונה מתחדשת והאלוהים מתקדש. אבל, מכיוון שמשה ואהרן לא הבינו את משמעות המצווה האלוהית, הוא אומר להם: ״יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם״ (במדבר כ:12) - אהרן ימות בהר הקרוב, ומשה בהר נבו, ובני ישראל יצטרכו לחכות לבריאה המחודשת שעתידה לבוא. שבת שלום.