זיו: פרשת השבוע: פרשת נשא

עברם של הנשיאים...

״וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל־הַפְּקֻדִים״ (במדבר ז:2). מהיכן הנשיאים האלו? חז״ל ראו בהם את ראשי העם העברי שפיקדו על העבדות במצרים. אלה הם ראשי העם שנענשו בחומרה כאשר לא היו מספיק לבנים, כפי שנאמר בספר שמות : ״וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה״ (שמות ה:14). המדרש מספר שכאשר בני ישראל לא סיפקו את מכסת הלבנים הנדרשת, מה שהיה מצב שכיח מכיוון שעבודה הייתה קשה כל-כך, הנשיאים סרבו להסגירם, וקיבלו על עצמם להעניש במקומם. ועתה, דורות רבים לאחר מכן, בני אותם נשיאים מקבלים את הכבוד לגשת ראשונים להקריב במשכן שזב עתה נמשח. מעשה טוב תמיד מוציא פרי - אפילו אם הם לא נראים עד כמה דורות לאחר מכן. אנו פוגשים את אותו הרעיון בסיפורו של יעקב, שבבואו לכנען מתכונן להתעמת עם רוגזו של עשו (בראשית לג) - כאשר זה מגיע עם צבא של ארבע-מאות איש… אך לבסוף הוא מחליט לעשות שלום עם אחיו וחוזר : ״וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה״ (שם לג:16). רש״י מסביר שהוא חזר לבד, מכיוון שארבע-מאות אנשיו של עשו ברחו אחד-אחד כדי להימנע ממלחמה עם יעקב - דבר שהכריח את עשו לעשות שלום. רש״י תוהה ״היכן נמצא את שכר אותם האנשים?״ בימי דוד, כאשר הוא יוצא למלחמה עם העמלקים, : ״וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ״ (שמואל א׳ ל:17) - אלה צאצאי אנשיו של עשו.

אבל מכיוון שהעולם אינו ״שחור לבן״, גם נשיאי ישראל רחוקים מלהיות מושלמים. אותם נשיאי ישראל אכן היו האחרונים להביא תרומה לבניית המשכן במדבר (שמות לה:27). הם רגזו על כך שלא נקראו באופן מיוחד, בנפרד מהעם ואמרו לעצמם : ״נתן להם להביא את תרומתם, ובסוף נביא את החסר. לא נתערבב איתם״. אבל העם היה כה רחב-לב (שם לו:7), שבסוף לא נשאר לנשיאים מה להביא, מלבד אבני חן לאפוד הכהן הגדול (שם לה:27). הם בזו לעם בחושבם שהוא לא יוכל להביא מספיק… והם איבדו את כבודם כנשיאים : המילה ״נשיא״ איבדה אות בפרשה, את האות ״י״. שבת שלום.