לחגוג את יוסף הצדיק באמצע סערה

חוגגים היום, באמצע תקופת הצום, ובאמצע סערה במימדים עולמיים, את זכרו הברוך של יוסף הצדיק, שומר המשפחה הקדושה מנצרת.

קשה לנו לקחת הפסקה מהדאגות ומחוסר הוודאות שלנו כדי להסב מבטנו אל דמות כה אהובה בכנסייה מאז ומתמיד. אך דווקא בנסיבות הנוכחיות חייבים אנו להסתכל אליו ולבקש ממנו עזרה ותמיכה.

יוסף, האב העניו, האיש הצדיק והשקט, איש החלומות, הכנוע לרצון האל והמסוגל לבחון בין הקולות הפנימיים והחיצוניים... האיש המסוגל לפעול על פי הבלתי צפוי וללכת בחושך יד ביד עם אלוהים.

מה היינו עושים בלעדיו? איזו גאולה היתה אפשרית עם אמא חד-הורית ותינוק מאוים מרגע לידתו? איזו גאולה היתה לנו אפשרית עם משפחה צולעת של פליטים, הנודדת הלוך וחזור מ- ולארץ המובטחת?

אנחנו חייבים לו המון, וחייבים לו הרבה הערכה וחיבה כי בגדולתו הוא לא שיחק את הגיבור אלא הקטין את עצמו ועשה את מה שעליו לעשות בצניעות ובמסירות נפש – נגד הזרם.

ברגעים ההסטוריים האלה אנחנו מוזמנים להיות ולחיות כמוהו: נוכחות אוהבת ותומכת, נדיבה, לגמרי זמינה לאלוהים. ידינו הריקות אנחנו מושיטים לאלוהים ושואלים אותו כיצד נוכל להועיל וכיצד נוכל לתרום להגשמת תכניתו עבור בני האדם.

מתפללים היום בעד האבות שהולידו אותנו, שגידלו אותנו, או שלא.

בעד האבות הרוחניים וכל הדמויות שהשפיעו עלינו ותרמו למה שנהיינו.

בעד אבינו האפיפיור פרנציסקוס, הגמוננו וכל רועי קהילותינו.

את כולם נפקיד לתפילתו הענווה והשקטה של יוסף הצדיק.