מסר ליום השלום העולמי - 2015

לא עוד עבדים, אלא אחים ואחיות

1. בראשית שנה חדשה זו, אותה אנו מקבלים כמתנה נפלאה מאת האלוהים לכלל האנושות, אני מאחל שלום לכל איש ואשה, לכל אומות ועמי העולם, לראשי המדינות והממשלות ולמנהיגים הדתיים. בעשותי זאת, אני מתפלל לקץ כל המלחמות, העימות והסבל הגדול שנגרם ביד האדם, בידי מגפות בעבר ובהווה ובעקבות ההרס שזרעו אסונות טבע למיניהם. אני מתפלל במיוחד לכך שעל בסיס קריאתנו המשותפת לפעול יחד עם האלוהים וכל אנשי הרצון הטוב למען קידום ההרמוניה והשלום, נתנגד לפיתוי לנהוג בצורה שאינה ראויה לאנושיותנו.

בדבריי לכבוד יום השלום אשתקד, דיברתי על "התשוקה לחיים מלאים ... הכוללים את הכמיהה לאחווה שמובילה אותנו לידידות עם הזולת ומאפשרת לנו לראות אותו לא כאויב או יריב, אלא כאח ואחות שיש לקבל ולאמץ לחיקנו".[1] מכיוון שמטבענו אנו יצורים הזקוקים ליחסים עם הזולת ונועדנו למצות את עצמנו באמצעות יחסים בינאישיים בהשראת הצדק והאהבה, הרי עניין בסיסי להתפתחותנו האנושית הוא שיכירו בכבוד, בחרות ובאוטונומיה שלנו ויכבדו אותם. לרוע המזל, הנגע המתעצם של ניצול האדם על ידי רעהו פוגע אנושות בחיי הקהילה ובקריאתנו לרקום מערכות יחסים בינאישיות המאופיינות בכבוד, בצדק ובאהבה. תופעה מתועבת זו, המובילה לסלידה מזכויותיהם הבסיסיות של אחרים ולדיכוי חירותם וכבודם, לובשת צורות רבות. ארצה לדון בהן בקצרה, כך שלאור דבר האלוהים, נוכל לראות בכל הגברים והנשים כ"לא עוד עבדים, אלא אחים ואחיות".

להאזין לתוכנית האלוהים לאנושות

2. הנושא שבחרתי למסר בשנה זו נלקח מאגרתו של שאול השליח לפִילִימוֹן, בו השליח מבקש מעמיתו לקבל את פניו של אוֹנִיסִימוֹס, שהיה עבד לפילימון ועתה נעשה נוצרי ולכן, אליבא דשאול, ראוי לראות בו אח. השליח לאומות העולם כותב: "וּבִכְלָל, אוּלַי נִפְרַד מִמְּךָ לְשָׁעָה לְמַעַן יִהְיֶה לְךָ לְעוֹלָם, וְלֹא עוֹד כְּעֶבֶד אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֶבֶד, כְּאָח אָהוּב." (שם, פסוקים 15 - 16). אוניסימוס הפך לאחיו של פילימון כשהוא נעשה נוצרי. הפנייה למשיח, תחילתם של חיים באורח נוצרי, מהווים, אפוא, לידה חדשה (ראה: השנייה אל הקורינתיים ה:17; הראשונה של כיפא א:13) המכוננת את האחווה שהיא הקשר הבסיסי בחיי המשפחה ויסוד החיים בחברה.

בספר בראשית (ראה: א:27 - 28), אנו קוראים שהאלוהים ברא את האדם כאיש ואשה ובירכם כך שיוכלו לפרות ולרבות. הוא עשה את אדם וחווה לשותפים, שבתגובה למצוות האל לפרות ולרבות, כוננו את האחווה הראשונה בתבל, זו שבין קין והבל. קין והבל היו אחים מכיוון שמקורם באותו הרחם. מכאן שלהם אותו מקור, טבע וכבוד כמו הוריהם, שנבראו בצלמו וכדמותו של האלוהים.

אך האחווה מאמצת גם את המגוון והשוני בין האחים והאחיות, על אף קשריהם מלידה וטבעם וכבודם הזהים. כאחים ואחיות, אפוא, כל בני האדם נמצאים במערכת יחסים עם הזולת, ממנו הם שונים, אך עמו הם חולקים את אותו המקור, הטבע והכבוד. בדרך זו, האחווה מכוננת את רשת היחסים המהותית לבניינה של המשפחה האנושית שאותה אלוהים יצר.

דא עקא, בין הבריאה הראשונה המתוארת בספר בראשית לבין הלידה החדשה במשיח בה המאמינים הופכים לאחיו ואחיותיו של "הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים" (אל רומים ח:29), שורה ההוויה השלילית של החטא, שקוטעת לעתים קרובות את האחווה האנושית ומעוותת ללא הרף את יופיים ואצילותם של קשרינו כאחים ואחיות למשפחה אנושית אחת. לא זו בלבד שקין שנא את הבל; הוא רצח אותו מתוך קנאה ובעשותו כן, ביצע את רצח האח הראשון. "הרצח של קין את הבל מעיד על דחייתה הקצינות של הקריאה לאחווה. סיפורם (ראה: בראשית ד:1 - 16) מציג את השליחות הקשה לה כל הגברים והנשים נקראים, לחיות כאחד, איש דואג לרעהו".[2]

אותו מקרה קרה עם נוח וילדיו (ראה: בראשית ט:18 - 27). הזלזול של חם כלפי נוח אביו, גרם לנוח לקלל את בנו הסורר ולברך את שאר ילדיו שכיבדוהו. הדבר יצר חוסר שוויון בין אחים, פרי אותו הבטן.

בקורות תחילתה של המשפחה האנושית, חטא הניכור מאלוהים, מדמות האב ומדמות האח, מתבטא בפועל בסירוב האחווה. הדבר מוביל להתפתחותה של תרבות שיעבוד רב דורית, על כל השלכותיה (ראה: בראשית ט:25 - 27): דחיית האחר, ההתעמרות בו, חילול כבודו וזכויותיו הבסיסיות ומיסודו של חוסר השוויון. מכאן נובע הצורך בחזרה בתשובה מתמדת בפני הברית שהתגשמה בעולתו של ישוע על הצלב, בביטחון ש"הֵיכָן שֶׁהִתְרַבָּה הַחֵטְא, הַחֶסֶד שָׁפַע עוֹד יוֹתֵר ... עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ" (אל הרומים ה:20 - 21). המשיח, הבן האהוב (ראה: מרקוס ג:17), בא כדי לגלות את אהבת האב לאנושות. מי שמאזין לבשורה ומגיב לקריאה לחזרה בתשובה נעשה לאחיו, אחותו ואמו של ישוע (ראה: מתי יב:50) וכך לבן מאומץ לאב (ראה: אל האפסים א:5).

אין האדם נעשה לנוצרי, בן או בת לאב ואח או אחות למשיח, כתוצאה מצוו סמכותי של אלוהים, ללא שימוש בחירותו האישית: דהיינו, מבלי לפנות למשיח מרצונו. ההפיכה לבן לאלוהים קשורה עמוקות לחזרה בתשובה: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מעשי השליחים ב:38). כל מי שהגיב באמונה ובכל מאודו לדבריו של כיפא הצטרף לאחוות הקהילה הנוצרית הראשונה (ראה: הראשונה של כיפא ב:17 ; מעשי השליחים א:15 - 16, ו:3, טז:23): יהודים ויוונים, עבדים ובני חורין (ראה: הראשונה אל הקורינתים יב:13; אל הגלטים ג:28). שוני במוצא או במעמד חברתי לא הוריד את כבודו של אדם או מנע ממנו להשתייך לעם האלוהים. הקהילה הנוצרית, אפוא, היא מקום האחווה שנחיית באהבה המשותפת בין אחים ואחיות (ראה: אל הרומים יב:10; הראשונה אל התסלוניקים ד:9; אל העברים יג:1; הראשונה של כיפא א:22; השנייה של כיפא א:17).

כל זה מראה כיצד הבשורה של ישוע המשיח, בו האלוהים "עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ" (התגלות כא:5),[3] מסוגלת לגאול את מערכות היחסים האנושיות, גם את אלו שבין העבדים לאדונים, בכך שהיא שופכת אור על המשותף לשניים: היותם בנים מאומצים הקשורים באחווה במשיח. ישוע עצמו אמר לשליחיו: "לֹא אוֹסִיף לִקְרֹא לָכֶם עֲבָדִים, כִּי הָעֶבֶד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֲדוֹנָיו. קָרָאתִי לָכֶם 'יְדִידִים', מִפְּנֵי שֶׁהוֹדַעְתִּי לָכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אָבִי" (יוחנן טו:15).

פניה הרבות של העבדות אתמול והיום

3. מקדמת דנא, שעבודם של בני אדם על ידי בני אדם אחרים היה תופעה מוכרת בחברות שונות. היו תקופות בתולדות האנושות בהן מוסד העבדות היה מקובל על הכלל ומפוקח על ידי החוק. חקיקה זו הגדירה מי נולד בן חורין ומי נולד לחיי עבדות, כמו גם את התנאים בהם בן חורין עלול לאבד את חירותו או לזכות בה בשנית. במילים אחרות, החוק עצמו הכיר בכך שניתן היה או שמא שומה היה לראות בני אדם מסוימים כרכוש של אחרים, נתונים לגמרי לחסדיהם. ניתן לקנות ולמכור עבד, להעניק אותו או להשיגו, ממש כאילו מדובר בסחורה.

כיום, בשל מודעותנו המוגברת, עבדות נתפסת כפשע נגד האנושות ובוטלה באופן רשמי ברחבי העולם.[4] זכותו של כל אדם לא להימצא במצב של עבדות או שעבוד הוכרה כבלתי ניתנת להפרה על ידי החוק הבינלאומי.

אולם, למרות שהקהילה הבינלאומית אימצה מספר הסכמים שנועדו למגר את תופעת העבדות על כל צורותיה ופיתחה אסטרטגיות כדי להילחם בתופעה זו, מיליונים בימינו אנו – ילדים, נשים וגברים מכל הגילאים – חסרים כל חופש ממשי ונכפה עליהם לחיות בתנאים דמויי עבדות.

אני חושב על פועלים רבים, ביניהם קטינים, המשועבדים במגזרים עסקיים שונים, בין אם הדבר מוכר רשמית ובין אם לאו, במקומות עבודה ביתיים וחקלאיים או בתעשיות הייצור והכרייה. בין אם מדובר במדינות בהן הפיקוח על העבודה אינו עומד בסטנדרטים בינלאומיים או בנורמות בסיסיות או לחילופין במדינות שלא בצדק חסרות כל הגנה חוקית על זכויות הפועלים.

אני חושב, כמו כן, על תנאי המחייה של מהגרים רבים, שבעזיבתם את המולדת חווים רעב, חירותם נשללת מהם, הם נשדדים מכל רכושם ועוברים התעללות גופנית ומינית. במיוחד, אני חושב על אלה שבהגעתם אל היעד, לאחר דרך חתחתים מלאת פחד וחרדה, מוחזקים לעתים בתנאים לא אנושיים. אני חושב על אלה מביניהם שמסיבות חברתיות, פוליטיות וכלכליות שונות, מוכרחים לחיות בהיחבא. מחשבותיי נודדות גם לאלה שכדי לחיות בצורה חוקית, מסכימים לתנאי עבודה ומחייה מבישים, בייחוד במקרים בהם חוקי המדינה יוצרים או מאפשרים תלות מבנית של מהגרי עבודה במעסיקיהם, כשבין היתר, היתר השהייה שלהם תלוי בחוזה עם המעסיק. כן, אני חושב על "עבודות כפייה".

אני חושב גם על אלו - וביניהם קטינים רבים - שנכפה עליהם לעסוק בזנות ולהיות עבדי מין, גברים ונשים כאחד. אני חושב על נשים שנכפה עליהן להינשא, על אלה שנמכרו למען נישואין מאורגנים ועל אלה שנמסרו לקרובי המשפחה של בעלן המנוח, ללא כל זכות להסכים או לסרב לכך.

כמו כן, איני יכול שלא לחשוב על כל בני האדם, קטינים ובגירים כאחד, שנהפכים לאובייקטים לשם סחר באיברים, כדי להיות מגויסים כחיילים, כדי לקבץ נדבות, למען פעילויות לא חוקיות כמו ייצורם ומכירתם של סמים ולשם אימוץ מחוץ לגבולות המדינה שנעשה בסתר.

לבסוף, אני חושב על כל אלה שנחטפו ומוחזקים בשבי בידי קבוצות של מחבלים, שעליהם לפעול לפי מטרותיהם כלוחמים ומעל הכול, במקרה של ילדות צעירות ונשים, כדי להיות שפחות ועבדי מין. רבות מהן נעלמות בעוד אחרות נמכרות שוב ושוב, מעונות, מוטל בהן מום או שהן נרצחות.

מספר סיבות עמוקות יותר לעבדות

4. היום, כבעבר, העבדות מושרשת בתפיסה בדבר האדם המאפשרת להתייחס אליו או אליה כאל אובייקט. כשחטא משחית את לב האדם ומרחיק אותנו מבוראנו ושכנינו, האחרונים כבר לא נתפסים כיצורים בעלי כבוד זהה ושווה, כאחים ואחיות הנוטלים חלק באנושות אחת, אלא כאובייקטים. בין אם בכפייה או ברמייה, בכוח גופני או בלחץ פסיכולוגי, חירותם של בני אדם שנבראו בצלמו ודמותו של אלוהים נשללת מהם, נמכרת ומרודדת עד שהיא נהיית רכושם של אחרים. נעשה בהם שימוש כאמצעי לשם מטרה.

במקביל לגורם עמוק זה – דחיית אנושיותו של הזולת – ישנן סיבות אחרות העוזרות להסביר את צורות העבדות בימינו. ביניהן, אני חושב בראשונה על העוני, התת-פיתוח והדחייה, בייחוד כשאלו משולבים עם חוסר גישה לחינוך או מצבים של הזדמנויות תעסוקה נדירות או לא קיימות. לא אחת, קורבנות הסחר בבני אדם והעבדות הם אלו שתרים אחר מוצא ממצב של עוני קיצוני; שבויים בהבטחות שווא לתעסוקה, לעתים קרובות הם מוצאים את עצמם בידיה של רשת עבריינית הסוחרת בבני אדם. אותן רשתות מיומנות בשימוש באמצעי תקשורת מודרניים כדי לפתות נשים וגברים צעירים ממקומות שונים בעולם.

סיבה נוספת לעבדות היא שחיתות מצד מי שמוכן לעשות הכול בעבור רווח. עבודות כפייה וסחר בבני אדם מצריכים לעתים קרובות שיתוף פעולה של גורמים מתווכים, בין אם מדובר בבאי כוח של רשויות אכיפת החוק, פקידי ממשל או מוסדות אזרחיים וצבאיים. "הדבר מתרחש כאשר כסף, ולא האדם, נמצא במרכז המערכת הכלכלית. כן, על האדם, ברוא בצלם האלוהים ובדמותו ומופקד על הבריאה כולה, להיות במרכז כל מערכת חברתית או כלכלית. כשהאדם מוחלף בממון, מתרחש עיוות ערכי".[5]

סיבות נוספות לקיומה של עבדות הן עימותים מזויינים, אלימות, פעילות עבריינית וטרור. רבים נחטפים כדי להימכר, להיהפך ללוחמים או להיות מנוצלים מינית, בעוד אחרים נאלצים להגר, לעזוב את הכול: ארצם, ביתם, רכושם ואף בני משפחתם. הם נדרשים לחפש חלופה לתנאים המחרידים הללו גם במחיר סיכון לכבודם האישי ואף לחייהם ממש; הם מסתכנים בכניסה למעגל האכזרי בו הם משמשים טרף למצוקה, שחיתות והשלכותיהן ההרסניות.

מחויבות משותפת למיגור העבדות

5. לעתים קרובות, כשחושבים על תופעת הסחר בבני אדם, ההברחה הלא-חוקית של מהגרים ותופעות מוכרות ולא מוכרות של עבדות, נוצר רושם שהן מתרחשות על רקע אדישות כללית.

למרבה הצער, הדבר נכון בחלקו הגדול. אך ברצוני לציין את המאמצים הכבירים אך השקטים לרוב שנעשים מזה שנים רבות על ידי מסדרים דתיים, בייחוד מסדרי נשים, כדי לספק תמיכה לקורבנות. אותם מוסדות מבצעים את עבדותם במצבים קשים ביותר, המאופיינים לעתים קרובות באלימות, בעודם עמלים לנתץ את השרשראות השקופות שכובלות את הקורבנות לסוחרים ולנצלנים. אותן שרשראות בנויות מחוליות רבות, כשכל אחת מהן מורכבת מתכסיסים פסיכולוגיים מתוחכמים שהופכים את הקורבן לתלוי לחלוטין במי שמנצל אותו. הדבר נעשה באמצעות סחיטה ואיומים נגדם ונגד היקרים להם, אך גם במעשים ממשיים כמו החרמת תעודות מזהות ואלימות גופנית. פעילותם של המסדרים הדתיים נעשית בשלושה תחומים עיקריים: במתן סיוע לקורבנות, במתן סעד למען שיקומם הנפשי והחינוכי ובמאמצים לסגל אותם מחדש לחברה בה הם חיים וממנה הם הגיעו.

המשימה העצומה, הדורשת אומץ, סובלנות והתמדה, ראויה להערכת הכנסייה והחברה כולה. אולם, לכשעצמה, היא אינה מספיקה כדי לסיים את נגע ניצולם של בני האדם. ישנו, כמו כן, צורך במחויבות משולשת ברמה הממסדית: מניעה, הגנה על הקורבן והעמדה לדין של התוקף. יתר על כן, מכיוון שארגוני פשיעה משתמשים ברשתות כלל-עולמיות כדי להשיג את מטרותיהם, מאמצים למגר תופעה זו דורשים גם מאמץ משותף ולמעשה עולמי מצד מגזרים שונים בחברה.

על מדינות להבטיח שחקיקתן אכן תכבד את כבוד האדם בתחומים כמו הגירה, תעסוקה, אימוץ, העתקת עסקים מחוץ לגבולות המדינה ומכירת סחורה שיוצרה בעבודות כפייה. יש צורך בחוקים צודקים שממוקדים באדם, מקיימים זכויות יסוד ומחזירים זכויות אלו במידה והן חוללו. על חוקים שכאלה לספק שיקום לקורבנות, להבטיח את שלומם האישי ולכלול אמצעי אכיפה אפקטיביים שלא משאירים מקום לשחיתות ולהתחמקות מעונש. יש להכיר, כמו כן, בתפקידן של נשים בחברה, לא רק באמצעות יוזמות בתחומי התרבות והתקשורת החברתית.

ארגונים בינלאומיים, בהתאם לעקרון המשניות, נקראים לתאם יוזמות למלחמה ברשתות בינלאומיות של פשע מאורגן המפקחות על סחר בבני אדם ועל ההברחה הלא-חוקית של מהגרים. באופן מובהק, נדרש שיתוף פעולה במספר רמות, בין מוסדות ברמה הלאומית והבינלאומית, בין גורמם אזרחיים והעולם הפיננסי.

על עסקים [6] מוטלת החובה לדאוג לתנאי עבודה מכבדים ומשכורות הולמות למועסקיהם. עליהם להיות ערניים שמא צורות של שעבוד או סחר בבני אדם תמצאנה את דרכן לשרשרת האספקה שלהם. בד בבד עם האחריות החברתית של העסקים, ישנה אחריות חברתית גם לצרכנים. על כל אחד להיות מודע לכך ש"רכישה היא תמיד מעשה מוסרי ולא כלכלי גרידא." [7]

על ארגונים בחברה האזרחית מוטלת המשימה להעיר את המצפון ולקדם כל צעד הכרחי למלחמה ועקירה משורש של תרבות השעבוד.

בשנים האחרונות, הכס הקדוש, בהיותו קשוב לכאבם של קורבנות הסחר בבני אדם ולקולם של הארגונים הדתיים שתומכים בהם בדרכם אלי חופש, הגבירה את קריאותיה לקהילה הבינלאומית לשיתוף פעולה ועבודה משותפת בין גורמים שונים למען מיגור נגע זה.[8] כמו כן, נערכו פגישות כי למשוך את תשומת הלב לתופעת הסחר בבני האדם וכדי לכונן שיתוף פעולה בין גופים שונים, ביניהם מומחים מן האקדמיה וארגונים בינלאומיים, כוחות משטרה ממדינות המוצא, המעבר או היעד של המהגרים ונציגי הקבוצות הכנסייתיות שעובדות עם הקורבנות. זוהי תקוותי שמאמצים אלו יתעצמו בשנים הקרובות.

גלובליזציה של אחווה, לא של עבדות או אדישות

6. ב-"הצהירה את אמת אהבת המשיח בחברה",[9] הכנסייה דואגת לקחת חלק בפעילויות צדקה שמקבלות את השראתן מהאמת אודות האדם. על כתפיה מוטלת המשימה להראות לכולם את הדרך לחזרה בתשובה, המאפשרת לנו לשנות את הדרך בה אנו רואים את הזולת, לראות בכל אחד אח או אחות במשפחה האנושית שלנו ולהכיר בכבודו הסגולי באמת ובחירות. את הדבר ניתן לראות בבירור בסיפורה של ג'וזפין בכיטה, הקדושה שנולדה בחבל דרפור בסודאן ונחטפה על ידי סוחרי עבדים ונמכרה לאדון אכזר כשהייתה בת תשע. בסופו של דבר – כתוצאה מחוויות כאובות - היא הפכה ל"בת חופשית לאלוהים" הודות לאמונתה, חייה בהקדש דתי ובשירות לזולת, בייחוד המושפלים וחסרי האונים ביותר. קדושה זו, שחיה בראשית המאה העשרים, משמשת אף היום עדה לתקווה לקורבנותיה הרבים של העבדות;[10] ביכולתה לתמוך במאמציהם של כל המחויבים למלחמה ב"פצע הפתוח הזה בגופה של החברה המודרנית, נגע בגופו של המשיח".[11]

לאור כל זאת, אני מזמין את כולם, איש על פי תפקידו ומחויבויותיו הוא, לפעול באחווה למען אלה המצויים במצב של שעבוד. הבה נשאל את עצמנו, כפרטים וכקהילות, האם אנו מרגישים מאותגרים כאשר בחיי היומיום שלנו, אנו פוגשים או מתמודדים עם אנשים שייתכן והם קורבנות לסחר בבני אדם, או כשאנו מתפתים לבחור במוצרים שייתכן שיוצרו באמצעות ניצול של אחרים. חלקנו, מתוך אדישות, מסיבות כלכליות או מכיוון שאנו לכודים בדאגות היומיום שלנו, עוצמים את עינינו לכך. ברם, אחרים מחליטים לעשות דבר בנידון, להצטרף להתארגנות אזרחית או לבצע פעולות קטנות ויומיומיות – שתרומתן כה רבה! – כמו לומר מילה טובה, לברך לשלום או לחייך. אלה לא עולים לנו דבר אך יכולים להציע תקווה, לפתוח דלתות ולשנות חיים של אדם אחר שחיי בהיחבא; הם אף יכולים לשנות את חיינו שלנו ביחס לתופעה זו.

עלינו להכיר בכך שאנו מתמודדים עם תופעה גלובאלית העולה על יכולותיה של כל קהילה או מדינה. כדי למגרה, יש צורך בתנועה השווה בגודלה לתופעה עצמה. מסיבה זו אני קורא בדחיפות לכל אנשי ונשות הרצון הטוב ולכל הקרובים ורחוקים, בכלל זאת גם לדרגים הגבוהים ביותר במוסדות האזרחיים, הנחשפים לנגע העבדות בימינו, לא להפוך למשתפי פעולה עם הרוע, לא להפנות עורף לסבלם של אחינו ואחיותינו, רעינו בני האדם, שמהם נשללת חירותם וכבודם נלקח מהם. במקום זאת, יהי רצון שיהיה לנו האומץ לגעת בבשרו הסובל של המשיח [12] המתגלה בפניהם של המון בני האדם, אותם הוא מכנה "אַחַי הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה" (מתי כה:45,40).

אנו יודעים שאלוהים ישאל כל אחד מאתנו: מה עשית למען אחיך? (ראה: בראשית ד:9 - 10) הגלובליזציה של האדישות, המכבידה כיום על חייהם של רבים מאחינו ואחיותינו, דורשת מכולנו לכונן ברמה העולמית סולידריות ואחווה חדשים המסוגלים להעניק להם תקווה חדשה ולסייע להם להתקדם באומץ בינות לצרות של זמננו אל עבר האופקים החדשים שהם מגלים ושהאלוהים מפקיד בידינו.

מהוותיקן, 8 בדצמבר 2014

פרנציסקוס

[1] פרנציסקוס, מסר לכבוד יום השלום העולמי 2014, 1.

[2] פרנציסקוס, מסר לכבוד יום השלום העולמי 2014, 2.

[3] ראה: פרנציסקוס, שמחת הבשורה [Evangelii Gaudium], 11.

[4] ראה: פרנציסקוס, מסר לנציגי האיגוד הבינלאומי לדיני עונשים, 23 באוקטובר 2014: ל'אוסרווטורה רומאנו, 24 באוקטובר 2014, עמ' 4.

[5] פרנציסקוס, מסר למשתתפי המפגש העולמי לתנועות העממיות, 28 באוקטובר 2014: ל'אוסרווטורה רומאנו, 29 באוקטובר 2014, עמ' 7.

[6] ראה: המועצה האפיפיור לצדק ולשלום, קריאתו של המנהיג העסקי: הרהור, 2013.

[7] בנדיקטוס השישה-עשר, אהבה באמת [Caritas in Veritate], 66.

[8] ראה: פרנציסקוס, מסר למר גיא ריידר, המנהל הכללי של מועצת העבודה הבינלאומית לכבוד הועידה ה-103 של המועצה, 22 במאי 2014: ל'אוסרווטורה רומאנו, 29 במאי 2014, עמ' 7.

[9] בנדיקטוס השישה-עשר, אהבה באמת [Caritas in Veritate], 5.

[10]ראה: בנדיקטוס השישה עשר, בתקוה נושענו [Spes Salvi], 3: "בידיעת אותה התקווה היא 'נושעה', לא עוד שפחה, אלא בת חופשית לאלוהים. היא הבינה למה התכוון פאולוס בהזכירו לאפסיים שלפני כן הם היו משוללי תקווה וללא אלוהים בעולם - משוללי תקווה מכיוון שהיו ללא אלוהים".

[11] פרנציסקוס, מסר למשתתפי הוועידה הבינלאומית השנייה למלחמה בסחר בבני אדם: הכנסייה ורשויות אכיפת החוק בשיתוף פעולה, 10 באפריל 2014: ל'אוסרווטורה רומאנו, 11 באפריל 2014, עמ' 7; ראה: פרנציסקוס, שמחת הבשורה [Evangelii Gaudium], 270.

[12] ראה: פרנציסקוס, שמחת הבשורה [Evangelii Gaudium], 24 ו-270.