האח הקטן יעקב

רבים מכם ראו אותו בחודשים האחרונים בא לסעודת האדון בכל יום ראשון, עם המקל שלו, שקט, שתוק.

הוא נפטר אתמול בבוקר בשעה 6, אחרי כמה שבועות של הידרדרות.

לאט לאט הפסיק להבין, לשמוע, ושלשום כבר לא היה יכול לבלוע קצת מים.

אחינו דוד טיפל בו במסירות, ובילה איתו כל שעות היום והלילה בימים האחרונים.

מי היה יעקב? אנחנו, האחים הקטנים של ישוע, מסדר קטן של 200 אחים בעולם. ויעקב היה הכי מבוגר והכי ותיק. הוא הצטרף לאחווה בשנת 1942, 9 שנים אחרי היווסדות המסדר. הוא נשאר שם בסהרה כמה שנים בחיי תפילה ועבודה.

אבל הוא היה בין האחים הראשונים שהסכימו להתחיל לעבוד כפועלים בצרפת – נזירים פועלים. זה היה חידוש בכנסייה בשנת 1948.

כשחשבו גם על אפריקה, על קמרון – בחרו בצפון קמרון, אזור פרימיטיבי, בניגוד לדרום שעוד מעט יגיע לעצמאות. ראש המסדר שלח את יעקב להתחיל בשבט פרימיטיבי ערום לגמרי שלא ראה איש לבן מקרוב. עם עוד אח ואחיות קטנות פתחו מרפאה והתחילו לעבוד בשדות עם האנשים שקיבלו אותם יפה. יעקב החל לפענח את השפה מאפס. אחרי 10 שנים, היה חייב לעזוב אותם. עם השנים, השבט הזה היה לנוצרי וביום מן הימים היה כוהן דת הראשון ואפילו בשנים האחרונות הבישוף הראשון יליד אותו השבט.

נחזור עם יעקב לצרפת, שם די מהר ביקשו ממנו שיחליף זמנית אח חולה בכפר מצורעים באיראן. שם יעקב שהה שנתיים ולמד קצת פרסית. האח החולה הבריא וחזר, יעקב חזר לצרפת. אז שלחו אותו למרכז הסהרה אצל עם טוארג ושם למד ברברית שנתיים.

חזר לצרפת ופגש אותי – שם הייתי במבדד לשנת התחדשות בתפילה. אמר לי: "די לי להחליף ארץ ושפה כל שנתיים, אני רוצה לסיים את חיי בארץ הקודש, אתה מקבל אותי?"

כמובן שקיבלתי אותו בשמחה. נפגשנו בעפולה להתחיל אחווה חדשה בשנת 1969. הוא היה שם יותר מ-40 שנה, למד עברית, עבד בבית חרושת לגרביים. אחרי כמה שנים, עבר למפעל לאריזת פרחים ליצוא לחו"ל. בגיל הפנסיה, הוא הלך להתנדב במוסד ילדים (וצעירים) מפגרים. עד שבגיל 90, הוא נפל ולקחנו אותו לירושלים. היה אתנו אולם עם השנים הלך ונחלש, לא עמד טוב על הרגליים, ובשבועות האחרונים נהיה אדיש וכמעט לא אכל ולא שתה, עד שעזב אותנו בשקט בלילה.

הוא שמח להיות עכשיו עם אבינו שבשמיים וכל בני ממלכתו. בעבר, כל פעם שהוא שמע שאח אחד הלך לעולמו, הוא היה אומר בחיוך "איזה בר מזל".

מה ששכחתי לספר הוא שבכמה מקומות בעולם הוא בנה מבדדים – בתים קטנים להתבודדות. בין היתר עשה אחד יפה בהר האושר, בצפון ים כינרת. אהב לבלות שם סופי שבוע בתפילה.

לכן אני בטוח שלמעלה קיבלו אותו יפה והכינו לא בית יפה – אבל לא להתבודד אלא להיות עם כל בני האלוהים המאושרים – איזה מזל יש לו!