יום הקהילות בסוכות 2014

השנה כ-220 מחברי הקהילות הקתוליות הדוברות עברית השונות ברחבי הארץ התכנסו בקרית יערים ליום אחווה במהלך חג הסוכות. בילו את היום בתפילה, במנוחה, בפעילויות ובידידות.

נערכה מיסה בשעה 11.00 בבוקר לאחר הגעתם של החברים – המאמינים וכוהניהם מבאר שבע וחיפה, יפו-תל אביב וירושלים, טבריה ונצרת ומלטרון. השנה, העורך הראשי היה האב ג'אקומו מקהילת טבריה על מנת לציין את הסמכתו לכהונה אשר התקיימה בחודש יוני. בדרשתו, האב דוד ציין את חשיבות בניית הקהילה, מלאכת יומית, על מנת ליצור את הנסיבות שבהן המאמינים יוכלו להיפגש עם ישוע, ובייחוד הילדים. במהלך התפילה, ילדים נשאו לשולחן האדון את פירות העונה אשר מסמלים את האסיף בחג הסוכות וצעירה שיננה את הברכה. הליווי המוזיקאלי הנפלא במהלך המיסה כולה היה פרי מלאכתם של המוזיקאים מקהילות ירושלים, חיפה וטבריה.

במהלך המיסה, סופי אלקסנדרה, בת חודשיים ועשרים יום, נטבלה והכנסייה קיבלה את פניה של מאמינה חדשה. הוריה ג'ו וג'יימי חברים בקהילת ירושלים. זאת הייתה שמחה נוספת ומכופלת!

בתום המיסה, האב דוד ביקש מבני לבוא קדימה. בני הוא פרח כהונה המכין את עצמו להיות כוהן בנציגות יעקב הצדיק והחל בימים אלה את לימודי התיאולוגיה. האב דוד אף הזמין להצטרף אליו שאר פרחי הכהונה הקשורים לנציגות ושהיו נוכחים במקום: אלברטו, נזיר פרנציסקאני, אנדרס, ממשפחות הביקור, יואל, מאחי ציון, הדרימרים, מהכנסייה האריתריאית. הוא אף הזמין להצטרף אליהם את שבע הנזירות החניכות של אחיות ציון. בבקשו את הכוהנים להושיט את ידיהם מעל לבני ולחבריו, האב דוד התפלל שהאדון יתלווה אל בני במהלך לימודיו וישפיע את רוח הקודש, רוח חוכמה, עליו, לכל אורך הדרך של ההכנה להסמכה.

לאחר המיסה, המאמינים התכנסו בחוץ להרים כוסית ולברך את השנה החדשה. הגיעה שעת הצהריים והנוכחים מילאו את האזורים הפתוחים בחוץ ואכלו את האוכל שהביאו והתחלקו עם אלה סביבם. לאחר זמן לאכילה ולמנוחה, התכנסו שוב והתחלקו לקבוצות לזמן של כיף – משחקים, ריקודים, דרמה מקראית – הכל בהנחיה של קבוצת הצעירים "פרח המדבר" והאבות פיוטר ואפולינרי.

היום הנפלא בא לידי סיום עם תפילה בהנחיית האב רומן. ה-11 באוקטובר הוא חגו של הקדוש יוחנן ה-23, המכונה "האפיפיור הטוב" על ידי יהודים ונוצרים יחד. התפילה התמקדה בו והמאמינים שיננו את התפילה שהוא כתב והציע לכנסייה.

בסוף היום, כל אחד חזר לביתו מעודדים באמונתם ומחוזקים באחווה השוררת בין חברי הקהילות.