הסבר לגבי מנהג מיוחד, הצפייה הגדולה, בקהילות הדוברות עברית בנציגות יעקב הצדיק בישראל.

great_advent

מנהג הציפייה הגדולה מתקיים בקהילת ירושלים כבר יותר משלושים שנה. משנת 2011 גם קהילת חיפה אימצה את המנהג הזה. כוהני נציגות יעקב הצדיק החליטו כי יש לשמור על האופי המיוחד של הצפייה הגדולה ואף, החל בשנת 2014, נקיים את המנהג בכל קהילותינו.

הנה בקצרה מקורו של המנהג:

- בהיותנו חיים בישראל, בקרב העם היהודי, ראוי שראש השנה היהודי יהיה גם תחילת השנה החדשה שלנו, מה גם שאין בסיס תיאולוגי או ליטורגי לחגיגת ראש השנה באחד בינואר כאשר השנה הליטורגית הלטינית מתחילה ארבעה שבועות לפני חג המולד.

- מן הראוי גם שהכנסייה הקתולית בישראל תעניק חשיבות יתר לדמויות המקראיות מהברית הישנה (התנ"ך) המציינות רגעים חשובים בתולדות הישועה, מהבריאה עד להולדת המשיח, ושהיא תציין זאת בליטורגיה שלה. הזמן המשתרע בין "שמחת תורה" ל-"חג המולד" מתאים לכך מפני שהעם היהודי, בכל שנה, מתחיל באותה התקופה את קריאתו המחזורית של התורה. יש משמעות לכך שכאשר העם היהודי מתחיל את שנתו הליטורגית בקריאת פרשות בראשית, נח ולך לך, גם אנחנו, קהילות הקתולים בישראל, נזכיר באותה תקופה את אדם וחווה, את נח, את אברהם ואת שאר הדמויות הבולטות אשר הכינו את ביאתו של המשיח במלוא העיתים.

הזמן בין ראש השנה לציפייה הגדולה:

כיוון שחג ראש השנה היהודי מציין את בריאת העולם ואדם וחוה, חג זה יהיה עבורנו הזדמנות לחגוג את האל כ-"בורא עולם", דבר שאינו קיים כרגע, כחג ייחודי, במחזור הליטורגי הלטיני. ביום א' של ראש השנה תתקיים ליטורגיה מיוחדת לכבוד "ה' בורא עולם".

חג הסוכות היהודי בשורשיו המקראיים הוא חג שמודגשות בו מצוות השמחה, ושיש לו מימד אסכטילוגי כחג שבו יוכרז ה' כ"מלך על כל הארץ". בקהילותינו, נציין חג זה ביום אחד מתוך שבעת ימי סוכות, על ידי חגיגת "מלכות ה'" באווירת שמחה שתואמת את המצווה המקראית.

ארגונו של זמן הציפייה הגדולה

נזכיר שמטרתו של המנהג היא לציין באופן מוחשי את הקשר עם עם ישראל, המתחיל שנה שנה את מחזור קריאת התורה לאחר חג הסוכות, ובו בזמן לחיות את חיינו הליטורגיים בהתחברות עם כלל הכנסייה. בהתאם לכך, ניתן לקבוע שהשנה הליטורגית שלנו מתחילה ביום א' הראשון אחרי שבת בראשית (שבת אחרי שמחת תורה). נציין את זמן הצפייה הגדולה על ידי שני סימנים נראים לעין: 1- בתחילת המיסה של יום א, תודלק סדרת נרות שמספרם הולך וגדל משבוע לשבוע כדי לציין את המצעד לקראת חג המולד; 2- בימי א של הצפייה הגדולה, ילבש הכוהן את בגדי זמן הצפייה.

שני התאריכים שביחס אליהם מאורגנת תקופת הציפייה הגדולה הם יום א' הראשון לאחר שבת בראשית ויום א' החמישי לפני חג המולד:

- מיום א' הראשון אחרי שבת בראשית ועד יום א' החמישי לפני חג המולד (שייקרא יום א' של "מלך המשיח, בן דוד"), סדר הדמויות המקראיות שתוזכרנה בסעודת האדון יהיה: 1. אדם וחווה, הבריאה; 2. נח; 3. אברהם; 4. אבות; 5. אימהות; 6. יוסף; 7. משה; 8. דוד. אורך תקופה זו אינו קבוע ולכן, ברוב המקרים, לא נוכל להזכיר את כל הדמויות ונדלג על כמה מהן. הדמויות שלא ניתן לוותר עליהן הן: אדם וחווה, נח, אברהם, משה ודוד.

תפילות המיסה בימי א', בתקופה זו, תהיינה תפילות הקשורות לדמויות המקראיות, עם דגש על האופן שבו כל אחת ואחת מהן פילסה את דרכו של המשיח. במיוחד, ביום א' החמישי לפני חג המולד, נזכיר את דוד המלך שדמותו נתפסה כנבואה חיה לבואו של מלך המשיח, בן דוד, אשר נולד בבית לחם. באשר למקראות, נשמע בתקופה זו אותם המקראות של הכנסייה האוניברסלית, רק נוסיף כל פעם, לפני המקרא הראשון, מקרא קצר הקשור לדמות המקראית.

- בארבעת ימי א' האחרונים של זמן הציפייה הגדולה, יוזכרו: 1. הנביאים; 2. יוחנן המטביל; 3. שמחת הציפייה; 4. מרים אמו של ישוע. בימי א' אלה נשמור את סדר המקראות הקבוע (ללא הוספת מקרא קצר), והדגש יושם על הציפייה האסכטולוגית, דהיינו על הציפייה לביאתו של המשיח בחיינו היום, ולביאתו בהוד באחרית הימים. תפילות המיסה תהיינה אותן התפילות המיועדות לתקופה זו בכנסייה האוניברסלית. באשר לתשבחות, תהיה לכוהן אופציה להשתמש בתשבחות המיוחדות המזכירות ביתר פירוט את סיפור הישועה ואת שלבי הכנתו של עם ישראל לביאת המשיח; אך יוכל גם להשתמש בתשבחות הרגילות המיועדות לתקופה זו בכנסייה האוניברסלית.

לאורך שמיניית הימים האחרונים לפני חג המולד (מ17 עד 24 בדצמבר) הדגש יושם על לידתו של ישוע המשיח בבית לחם.