לבוא למיסה עם הילדים


אימהות רבות סובלות מרגשות אשמה כאשר ילדיהם בוכים במהלך המיסה או מתרוצצים בכנסייה. רחל לו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תומאס הקדוש בארצות הברית מהרהרת בנושא זה ומסייעת לאמהות להתמודד עם המצב הזה.

children_at_mass

לקריאת המאמר באנגלית באתר כאן

אם לשלושה בנים צעירים, המיסה הופכת לעיתים לזמן המפחיד ביותר בשבוע הרגיל שלי. כל פעם אני תוהה מחדש: האם התינוק יצרח ברגע הקדשת הלחם והיין? האם אצטרך לרדוף אחר הבן שזה עתה למד ללכת? מחשבות מחרידות עוברות בראשי בשעה אני מלבישה את הבנים ומתכוננים יחד ללכת לכנסייה.

ברם, האל אוהב ילדים ואפילו המחשבות המחרידות על ההליכה לכנסייה תהיינה אולי זיכרונות יקרות בעוד עשור או שניים.

אני מציעה כאן כמה מהרהוריי על מנת לסייע בידיהן של אימהות כמוני לשמור פרספקטיבה אם להן בעיה דומה לזו שלי.

1. האל שם לב למאמצי ילדיכן... ואף למאמציכן

זאת מחשבה של "הכוס החצי מלא" כאשר התנהגות ילדיי פחות טובה ממה שהייתי מייחלת. אולי הם אינם מסוגלים לשבת בשקט ללא תנועה במהלך כל התפילה. אולם אני מזכירה לעצמי שאפילו 25 דקות מהוות אתגר לא פשוט לילד בן שנתיים. אני יודעת שהאל מעריך את מאמצו לעשות כמיטב יכולתו במתן כבוד... ואף אני מנסה בכל מאודי ללמד אותו לתת כבוד.

2. לעיתים לילדים דרכם לההל ולשבח את האל

אינני רוצה להגיד שעלינו לאפשר לילדינו להפריע לתפילה בכל דרך שהם בוחרים בה. אולם, כדאי לזכור שבשעה שהילדים הקטנים מרעישים, ייתכן שאין ברצונם להפריע אלא להשתתף עם כולם.

כשבני הבכור היה תינוק, הוא היה מתחיל לילל ללא סיבה אוהתרעה מראש באמצע המיסה ולעיתים בטונים מאוד גבוהים היה מפריע לי מאוד שהמיסה גורמת לו לכעוס. יום אחד בעלי העיר שאולי זאת דרכו "לסלק את השטן". מאותו יום כך התייחסנו להתנהגותו.

3. אולי בשבוע הבא יהיה טוב יותר...

אין מי שיכול להכחיש שההתנהגות ההולמת בכנסייה קשה לילדים קטנים. ברם, יהיו זיכרונות רבים ושמחים אם נתעקש שאנו מנסים לתרגל אותם ושהם לבסוף ילמדו. אם השבוע לא היה מוצלח, נשאיר את הזיכרון מאחורינו וננסה שוב בשבוע הבא.

4. אל לשכוח שהצרכים הרוחניים שלכן חשובים

אחד הדברים הקשים ביותר הוא העובדה שילדים שאינם מתנהגים כראוי מונעים מכן לתדלק באופן רוחני בכנסייה. אהיה כנה אתכן: לפעמים אני ואישי עושים הפסקה מהחוויה של השתתפות כל המשפחה במיסה ומתחלקים. אחד לוקח את הבן הבכור אתו למיסה והשנייה הולכת למיסה בשעה מאוחרת יותר. על פי דעתי, אסטרטגיה כזאת היא מוצדקת בתקופות שבהן התנהגות ילדינו גורמת לקושי במציאת מנוחה רוחנית ושלוות נפש.

אני אף מכירה הורים אשר משתתפים במיסה במהלך השבוע לבדם. כשהתחלנו לעשות כך גם אנחנו, מצאתי את עצמי מלאת סבלנות עם הקטנים בימי א שבהם היו אתנו במיסה. אולי אפילו לא שמתי לב עד כמה הייתי מתוסכלת וכועסת שהילדים מנעו ממני להקדיש זמן לעבודת האל.

5. להכיר בערך ההשקעה בילדים

עלינו לזכור שהילדים מבינים הרבה יותר ממה שנראה לעין גם בשעה שהם לא מרוכזים על פי דעתנו. לפעמים אני מופתעת משאלותיהם לאחר המיסה המראות שגם אם לא היה נראה שהשתתפו והפריעו לי ולאחיהם, דברים טובים חדרו למודעותם.

6. ישוע ביקש שירשו לילדים לבוא אלין והוא שמח שהם נמצאים שם

לעיתים, מצערות אותנו התגובות של משתתפים אחדים אודות התנהגות ילדינו במיוחד תגובות אנשים שאינם יודעים מה כרוך בהבאת ילדים לעולם. הם מניחים שאם הילדים לא מתנהגים כראוי אזי הסיבה היא שהוריהם לא הסבירו להם שהכנסייה מקום לעבודת קודש ומתן כבוד. עלינו להתחזק מהעובדה שישוע כן יודע מה זה ילד והוא מאוד שמח שהילדים קרובים אליו.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel