דימה תרגם את המקרא לחג עליית האדון: מתוך דרשה של אוגוסטינוס הקדוש מהיפו לכבוד חג עליית האדון השמיימה.

היום אדוננו ישוע המשיח עלה השמימה, שלבנו יעלה עמו! האזינו לדברי השליח: "אִם הוּקַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ, שַׁאֲפוּ לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁם הַמָּשִׁיחַ יוֹשֵׁב לִימִין אֱלֹהִים. בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לֹא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (קולוסים ג:2-1). שכן כפי שהוא נשאר עמנו אף לאחר עלייתו, כך עתה אנו נמצאים עמו בשמיים, למרות שהמובטח טרם התגשם בגופותינו.

עתה המשיח נשגב מעל השמיים, אך עודנו מתייסר בארץ בכאב שאנו, איברי גופו, סובלים. הוא הראה זאת בצעקו ממעל: "שָׁאוּל, שָׁאוּל, לָמָּה תִּרְדְּפֵנִי?" (מעשי השליחים ט:4) ובאמרו: "כִּי רָעֵב הָיִיתִי וּנְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל" (מתי כה:35).

מדוע, עלי אדמות, אין אנו שואפים למצוא את המנוחה עמו בשמיים, באמונה, בתקווה ובאהבה שמאחדות אותנו אתו? בהיותו בשמיים עודו עמנו; ובהיותנו עלי ארץ, עודנו עמנו. הנה הוא כאן בקרבנו באלוהותו, בכוחו ובאהבתו. אין באפשרותנו להיות בשמיים כפי שהוא בארץ, באלוהות, אך בו אנו יכולים לשכון שם באהבה.

הוא לא עזב את השמים כירד אלינו; הוא לא נטשנו כשעלה בשנית השמימה. עובדת היותו בשמיים אף כששהה בארץ נראית בעדותו שלו: "אִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה מִלְּבַד זֶה שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם - בֶּן־הָאָדָם" (יוחנן ג:13), אשר נמצא בשמיים.

ניתן להסביר מילים אלו באחדותנו עם המשיח, שכן הוא ראשנו ואנו גופו. איש לא עלה השמימה מלבד המשיח, מכיוון שגם אנו המשיח: הוא בן האדם באיחודו עמנו, ואנו באיחודנו עמו בנים לאלוהים. כך אומר השליח: "כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף הוּא אֶחָד וְאֵיבָרִים רַבִּים לוֹ, וְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף הֵם גּוּף אֶחָד אַף כִּי רַבִּים הֵם, כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ" (1 קורינתים יב:12). גם לו איברים רבים, אך גוף אחד.

מרחמיו אליו הוא ירד ממרומים, ואף שעלה לבדו, גם אנו עולים, שכן אנו עמו בחסד. כך, איש לא עלה מלבד המשיח; לא מכיוון שאין הבדל בין הראש לגוף, אלא מכיוון שהגוף ככלל אינו יכול להיפרד מראשו.