הצדיק לא יישכח

ההזמנה הייתה ליום ה-10 בדצמבר 2013 וכותרת היום הייתה "זיכרון ומפגש". היוזמה מטעם קהילת הפרנציסקאניות שליחות מרים בפירנצה הגיעה אף לתל אביב. המפגש היה עם האנשים אשר חיו את האירועים והסכימו לדבר עליהם על מנת למסור את עדותם.

היה זה יום השנה ה-70 מאז קבלת פניהם של היהודים ב-1943 במהלך הרדיפות והמעצרים בידי הנאצים. קהילת הנזירות, בהנהגת אם המנזר האחות אסתר (חסיד אומות העולם), פתחה את שערי המנזר מאז חודש ספטמבר לנשים וילדים. מספרם היה בין 50 ל-80 איש. לא הייתה רשימה מפורטת בגלל הסכנה הכרוכה בעריכת רשימה כזאת. על מנת להציל המספר הרב ביותר, רשתות המידע נגזרו מחבר הבישופים בערים השונות. מנזר הקרמינה בפירנצה היה אחד מקומות ההצלה.

קהילת הנזירות בפירנצה ארגנה את האירוע יחד עם הקהילה היהודית בעיר. יומיים לפני המועד, הגיעה אורחת הכבוד: לאה ראובני, בליווי נכדתה. לאה הגיעה מתל אביב כי, לאחר התייעצות, החליטה הקהילה היהודית אשר אותה הכירה, שלאה תהיה העדה הטובה ביותר.

בגיל 87, היא שוקקת חיים כראוי לאישה מלאת תקוה ומוכנה תמיד לעזור. כמוזמנת לארוחת צהריים, לאה סיפרה את סיפורה ותיארה את חוויותיה ושבה על דבריה בפני האורחים הרבים ב-19 בדצמבר. בין אורחי הכבוד במעמד הזה היו: החשמן בטורי, ארכיבישוף פירנצה, הרב הראשי בעיר יוסף לוי, שרה צ'יבידלי ואליזבטה מאוצ'י, נציגת העירייה.

האחות ג'וליאנה, הממונה על הנזירות באזור, פתחה את דבריה באומרה שהופתעה לראות מספר כה גדול של אנשים אשר באו לאירוע. היא הזכירה שמאז ראשית ימי המנזר, המייסדת, האחות מרי של הייסורים המבורכת רצתה שהמנזר יהיה מקום שבו מקבלים את כולם. הנזירה הדגישה את קבלת הפנים אשר זכו לה היהודים שהסתתרו במקום, קבלה בלב ובשכל, אשר מעניקה חיים ותקווה, המאפשרת את קבלת האחר באחדות למרות השוני, מבלי להתעלם מהשוני ובגללו.

האורחים אף הם הדגישו את איכות הקבלה במקום, קבלה אשר אפשרה הצלת רבים. מחו כפיים לתקופה ארוכה לאחר דבריה של לאה ראובני. שבעים שנה לאחר האירועים, היא הייתה שוב במקומות הקשורים להצלתה.

ריקרדו פציפיצ'י היה הדובר הבא והוא הביע את הערכתו העמוקה לנזירות אשר הסתכנו בפתיחת מנזרן. הן נתנו כבוד למנהגים היהודיים של המסתתרים ביניהן ואף בישלו להן כאשר היה אסור לקיים עבודה זו. אביו, עמנואל פציפיצ'י תמיד חיפש את הניצולים על מנת שיעידו לגבורת חסידי אומות העולם.

היו עוד עדים רבים והקהל התרגש מאוד למשמע דבריהם. האחות ג'וליאנה הזמינה את האחות טרציסיה לדבר על האחות אסתר, אשר אותה הכירה היטב. הייתה לה היכולת לשתוק ולהחליט החלטות קשות. "כאישה וכנזירה, היא עמדה בפני בחירת החיים ובחרה בה". האחות טרציסיה אספה תמונות וחפצים מן התקופה ההיא על מנת לאפשר למבקרים במקום לדמיין כיצד חיו באותם הימים.