האם הברית החדשה נכתבה בעברית?

לקריאת המאמר באתר לימודי יהדות לנוצרים כאן

מאות אלפי נוצרים שאלו שאלה זו בצורה זו או אחרת. הסיבה לסקרנותם ראויה להערכה. זוהי התשוקה להתקרב ככל הניתן לאלוהים על ידי התקרבות, ככל הניתן, לדברו הכתוב.

העניין העמוק של נוצרים בעת המודרנית ברקע היהודי של הברית החדשה איננו חדש. לאורך הדורת, נוצרים רציניים הכירו בחשיבות חקר הרקע ההיסטורי של הברית החדשה, בין אם יהודי או אחר. בימינו, העניין בישוע היהודי מתחזק ככל שהזמן עובר. רשתות חברתיות וערכים אנציקלופדיים המתייחסים ליהדותו של ישוע מופיעים בתהודה הולכת וגדלה. מספר הולך וגדל של נוצרים ברחבי העולם מנסים ללמוד עברית באמצעות חומרי לימוד-עצמי ואף נרשמים לכיתות בקמפוס וברשת. מספרם של אלה הלומדים ברשת הוא הרב ביותר.

אם כך, מדוע אנו רואים לפתע עניין נוצרי כה רב בישוע היהודי?

ישנן סיבות רבות, אך אזכיר רק כמה. כוונתי היא להראות לכם שמה שקורה בעולם משפיע עמוקות על (אם לא מכתיב מראש את) הדרך בה נוצרים חושבים על כתבי הקודש.

ראשית, השואה של העם היהודי גרמה לנוצרים חושבים לשאול הרבה שאלות קשות על נאמנות האלוהים לעמו הקדום ישראל ועל תפקיד הכנסייה לנקוט עמדה בזירה הפוליטית. בנוסף, השואה גרמה לכנסייה לחשוב מחדש על עקרונות בתאולוגיה שלה שתרמו לשואה באירופה (ועל מה יש לעשות בהם).

שנית, הקמת מדינת ישראל הכריחה את הנוצרים לשקול שנית את ההבטחות העתיקות של אלוהים בנוגע להשבה גשמית של הארץ לידי עם ישראל. הדבר העלה שאלות חשובות אחרות המתקשרות לעניין זה.

שלישית, הגילויים הארכיאולוגיים והפצתן של מגילות ים המלח גרמו למהפכה במוסדות אקדמיים (הן במכללות לאנשי דת והן באוניברסיטאות) בכל הנוגע למקורות הנצרות ובייחוד ביחסיהם לרקע היהודי הקדום שלהם.

רביעית, מגוון של קבוצות נוצריות ליברליות ושמרניות החלו לחשוב על משמעות סוגיות אלה ועל מה שעליהם לעשות כדי לנוע ממימד החשיבה למימד הפעולה.

למרות כל זה מעניין ביותר, כמדומני שעדיף לחזור לשאלתנו העיקרית. האם הברית החדשה נכתבה בעברית?

אני מאמין שכל הטקסט המקורי של המסמך שאנו מכירים בדיעבד כברית החדשה נכתב על ידי יהודים (במובן העתיק של המילה) ההולכים בעקבות המשיח בשפה שהתיאור הטוב ביותר שלה הוא לא רק "יוונית קוינה" (Koine) או יוונית נפוצה, אלא "יוונית-יהודית נפוצה".

חלקם מהמחברים אשר היו יכולים להשתמש בשירות סופרים מקצועיים טובים (כפי שהיה המקרה של פאולוס ואולי אפילו של לוקס) שלטו בשפה בשעה שאחרים כדוגמת מחברי הבשורה על פי יוחנן וספר ההתגלות כתבו ברמה פשוטה יותר. כך גם באנגלית כיום: אדם אחד מסוגל לכתוב בסגנון מתוחכם או יכול לבטא את רעיונותיו בשפה פשוטה יותר (כמוני).

ראשית כל, מהי יוונית נפוצה?

יוונית נפוצה, "קוינה" (מה שמבדיל אותה מהיוונית הקלאסית), הייתה הצורה הרב-אזורית, הנפוצה של היוונית, שדוברה ונכתבה בתקופה ההלניסטית והרומית. כתבי הברית החדשה חוברו בתקופה זו. אולם, אינני חושב שאת היוונית שאנו רואים בברית החדשה ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר כיוונית נפוצה בלבד. ישנו מרכיב נוסף ליוונית נפוצה זו וזהו הקשר היהודי והעברי המובהק שלה. אני, באחדות דעים עם עוד מספר חוקרים, מעדיף לקרוא לזה – יוונית יהודית (או יוונית-יהודית נפוצה).

מהי יוונית-יהודית?

ובכן... יוונית יהודית, כמו הגרמנית-יהודית (יידיש), הספרדית-יהודית (לדינו) המוכרות והפרסית-יהודית, הערבית-יהודית, האיטלקית-יהודית והגאורגית היהודית הפחות מוכרות, היא פשוט צורה של יוונית בה השתמשו היהודים כדי לתקשר. שפה זו שימרה מילים, ביטויים, מבנים דקדוקיים ודפוסי חשיבה רבים שמאפיינים את השפה העברית.

אז האם יוונית-יהודית באמת יוונית? כן, אך זוהי יוונית שירשה את דפוסי המחשבה והמבע השמיים. מבחינה זו, היא שונה מצורות אחרות של יוונית בהן השתמשו עמים אחרים.

אם כן, אני חולק על הטענה שהברית החדשה נכתבה בעברית ואז תורגמה ליוונית. לחלופין, אני חושב שהיא נכתבה ביוונית על ידי אנשים שחשבו בצורה יהודית ואולי אף חשוב יותר, בצורה רב-לשונית. דוברי שפות שונות מסוגלים גם לחשוב בשפות שונות. אולם כשהם מדברים, הם תמיד מייבאים לשפה האחת משהו מן האחרת. זוהי מעולם לא שאלה של "האם", אלא של "כמה".

הטענה העיקרית של הנוצרים המאמינים שהברית החדשה נכתבה במקורה בעברית היא שהיא מלאה בהבראיזמים (Hebraisms) (תופעה לשונית המאפיינת את השפה העברית הנמצאת בשפה אחרת).

למעשה, זוהי טענה חשובה ביותר. היא מראה שאל לחוקרים רציניים של הברית החדשה להגביל את עצמם ללימוד היוונית. עליהם ללמוד גם עברית. באמצעות ידע בעברית מקראית הם יוכלו לקרוא את הטקסט הכתוב ביוונית-יהודית נפוצה בצורה מדויקת יותר.

לכן, אני מציע, כפי שעשו רבים לפניי, שאין צורך לדמיין בסיס טקסטואלי עברי לברית החדשה כדי להסביר את נוכחותם של התופעות המאפיינות את העברית בטקסט. אף אם אפשרי, אין לתיאוריה של טקסט עברי הוכחות נוספות נחוצות.

לכו איתי עוד צעד אחד. חוץ מרב הלשוניות של מחברי הברית החדשה, מקור ציטוטי כתבי הקודש העבריים שלהם היה התרגום היווני – תרגום השבעים.

עלינו לזכור שהגרסה היוונית של כתבי הקודש העבריים תורגמה ליוונית על ידי המומחים היהודים המובילים בזמנו. על-פי המסורת היו אלה 70 חכמים יהודים שערכו תרגומים נפרדים של המקרא העברי וכשהם סיימו, כל הגרסאות תאמו זו את זו. כפי שאמרתי, זוהי "אגדה". המספר 70 כנראה מסמל את 70 אומות העולם ביהדות העתיקה. התרגום הזה לא נועד רק ליהודים דוברי יוונית, אלא גם ללא-יהודים, כך שגם להם תהיה גישה למקרא העברי. אתם יכולים לדמיין מה רב מספרם של המילים, הביטויים ודפוסי החשיבה העבריים הנמצאים בכל עמוד של תרגום השבעים.

ובכן, מלבד המחברים של הברית החדשה שחשבו ב"יהודיות" וב"עבריות", יש לנו גם את המקור העיקרי שלהם לציטוטים מהברית הישנה, המגיע מטקסט אחר שחובר על ידי יהודים. אם כך, האם זה מפתיע שהברית החדשה מלאה בתופעות לשוניות עבריות המובעות ביוונית?!

כהערת אגב, השימוש בתרגום השבעים של מחברי הברית החדשה הוא נושא מרתק ביותר.

הטקסט היהודי של המקרא העברי בו נעשה שימוש כיום הוא נוסח המסורה. כשמגילות ים המלח נבחנו לבסוף, התגלה שלא הייתה משפחה אחת בלבד של מסורות מקראיות בתקופתו של ישוע, אלא שלוש. אחת מהן התאימה בקירוב לנוסח המסורה, אחרת התאימה לתרגום השבעים ולאחרת נראה שיש קשרים לתורה השומרונית.

בנוסף לדברים אחרים, הדבר מצביע על כך שלתרגום השבעים המצוטט בברית החדשה ערך רב מכיוון שהוא מבוסס על טקסט עברי עתיק לפחות כמו הטקסט שעליו מתבסס נוסח המסורה.

כפי שכבר אמרתי, אני מאמין שכלל הברית החדשה נכתבה ביוונית-יהודית נפוצה. אנא הרשו לי לגעת בנקודה חשובה מאד. במספר מקומות בכתבי אבות הכנסייה המוקדמים ישנו אזכור לבשורה בשפה העברית.

האזכור המוקדם החשוב ביותר הוא של המחבר הנוצרי הקדום פאפיאס מהייראפוליס (150-125 לספירה). הוא כתב: "מתי אסף את האמרות בניב העברי ופירש כל אחת מהן כמיטב יכולתו". אז יש לנו עדות נוצרית מוקדמת ביותר על הטקסט של מתי בעברית.

האם היה זה אזכור של הבשורה על פי מתי במקורה העברי? ייתכן. האם היה זה אזכור למסמך שמתי חיבר, אך שונה מהבשורה של מתי? ייתכן.

כל הדיון מסתבך בשל העובדה שספרי הבשורה אנונימיים ואין בהם אזכור חד משמעי למחבר כלשהו (למרות שחלק מהם מתוארכים כמוקדמים מאד). ספר הבשורה על פי מתי אינה יוצאת דופן. אין אנו יודעים האם מתי (תלמידו של ישוע המוזכר בספרי בשורה) אכן היה מחבר ספר הבשורה אותו אנו מכנים "הבשורה על פי מתי".

יתר על כן, הביטוי "הוא פירש כל אחת כמיטב יכולתו", בו משתמש פאפיאס מהייראפוליס, אינו מעניק השראה של ממש. הקורא לא חש שהבשורה הדגולה על פי מתי, בה ישנם טקסטים מרכזיים כמו הדרשה על ההר ומתן השליחות, אכן נמצאת באופק. ייתכן שפאפיאס התייחס למשהו פחות מרשים. זאת אומרת, הוא שמע שמתי אסף אמרות של ישוע בעברית וחיבר אותן יחדיו כמיטב יכולתו. אין סיבה להכחיש שמסמך שכזה התקיים, אך אין גם סיבה טובה לזהות אותו עם הבשורה על פי מתי.

מחקרים אחרונים וגילויים ארכיאולוגיים שהתבצעו לאחרונה הראו שאנשי ארץ הקודש השתמשו בעברית, בארמית, ביוונית ואפילו בלטינית במאה הראשונה לספירה. אך הברית החדשה עצמה, על פי מיטב הבנתנו, אכן נכתבה על ידי יהודים ההולכים בעקבות המשיח ביוונית-יהודית נפוצה. זוהי האפשרות הפשוטה והנאמנה ביותר לעובדות. עמדה זו מסבירה ללא קושי את מספרם הרב של דרכי החשיבה, דפוסי הסקת המסקנות, המבנים הדקדוקיים ואוצר המילים העבריים שהופכים את הברית החדשה לאוסף יהודי לחלוטין.

לבנות מחדש את ההיסטוריה מזכיר במידה מה הרכבת פאזל כשכמה חלקים חסרים בבת אחת. ככל שיש לך יותר חלקים, אתה מסוגל לראות את קווי המתאר בצורה ברורה יותר! ככל שאתה יודע יותר על הרקע ההיסטורי של הברית החדשה וככל שאתה מכיר את השפות הקשורות בה (בייחוד עברית ויוונית), כך תוכל לפרש אותה בדיוק רב יותר לעצמך ולאחרים.