על הספר 'הילדה של דודה לולה' של תרצה דביר


יסכה הרני, מרצה לנצרות, כותבת לנו על ספר חדש היוצא לאור.

auntie_lola

קוראים לי יסכה הרני, ואני מרצה על נצרות לקהלים ישראליים. קוראים לה תרצה דביר והיא אחת מהישראליות ששמעו קורסים שלי וכעת פרסמה ספר על חייה כילדה בפולין בזמן המלחמה. אני יהודייה המלמדת על נוצרים נצרות ואמונה נוצרית, אבל אצל תרצה הנצרות איננה תחום אקדמי. תרצה קיבלה חיים (נולדה) מהוריה היהודים וקיבלה אותם פעם נוספת כאשר אימה הודיעה לה ביום אחד שמעתה הן נוצריות.

את הסיפור של תרצה שמעתי חלקית בפעם הראשונה כאשר נגשה אלי במהלך הקורס וסיפרה לי על כך שגדלה כנוצריה. ראיתי את הצילום של ילדה בשמלה לבנה, זר לשערותיה הולכת ככלת המשיח לטקס החדה הראשונה (הקומוניון). למדתי אח"כ שניצלה בזכות תעודות מזויפות אשר העניקו לה ולאמה זהות חדשה – שם אחר, דת אחרת: במקום 'אולנקה' נקראה בשם הנוצרי 'טרסקה', ובמקום לקרוא לאמה 'אמא' - נאלצה לפנות אליה כ'דודה לולה'. בתום המלחמה עלתה לארץ ופה נדרשה להחליף פעם נוספת זהות: לשם אחר ולדת 'אחרת'. בארץ הוחלט ששמה יהיה 'תרצה' ו'דודה לולה' חזרה שוב להיות אמה.

ביום חמישי, ה-21 בנובמבר 2013, שעבר התקיים ערב להשקת הספר בספרייה השכונתית שלנו בתל אביב. בספרייה הצטופפו עשרות מוזמנים – רבים מהם ניצולי שואה, ורבים מהם פולנים. גם הסיפור וגם האישיות של תרצה היו במוקד החוויה: ושניהם כבשו את הלבבות –משום ששניהם תמימים כאותה ילדה המספרת את סיפורה. נכדתה של תרצה הקריאה קטעים מהספר, המאיירת (נורית צרפתי שאיירה בעידון וברוך) הסבירה כיצד עבדה, וחני לבנה (סופרת ילדים והמנחה לכתיבה), הנחתה במיומנות את הערב וראיינה את תרצה. אני דברתי על טקס החדה הראשונה (הקומוניון).

סיפורה של הילדה הוא ספור כל כך אנושי, אשר ישירותו ותמימותו הם המפתח לגדולה האנושית המקופלת זו. סיפור של הישרדות, אשר בו פועלים במקביל אומץ ליבה של האם ושמחת החיים של הילדה. קשה לי לתפוש כיצד יושבים מולי בהרצאותיי אנשים אשר חייהם הם ספרים שלמים, טלטלות סערות וחופים. רק לעיתים יזכוני לקרוא קמעא מדפים אלה.

יותר מכל פגשתי בסיפור זה את הילדה אשר הנצרות הייתה לה לתחפושת נחשקת: החלום להיות ככולם - "פולניה אמיתית" ! הנצרות אשר הייתה לבנה וטקסית, עם עץ אשוח וכנסייה, עם שירה ותפאורה נשגבת - היתה זו הנצרות אשר תרצה נאלצה לאבד עם הנחיתה על חופי הארץ והקליטה בקיבוץ. הדהים אותי לגלות סיפור בתוך סיפור: סיפור על מחיר החירות והחיים בארץ מולדת = מחיר איבוד הקסם של הנצרות .

במהלך הערב, ענתה תרצה לשאלה האם היא יהודיה או נוצריה: "אני ישראלית"! ענתה. "ובכל הזדמנות כאשר אני נכנסת לכנסייה – גם אם אינני מאמינה בישוע – אני מרגישה עדיין שייכת"...

מתנה גדולה היא התמימות. יש בה תום, ויש בה תמיהה. מי אמר שחייבים להציב חומה ולבחור "או ... או..."? זוהי תמימות קדושה שאין בה מתום.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel