נאום הראוי לנביאים

נאום הראוי לנביאים

מאז תקופת הנביאים לא נישא כנאום הזה בישראל. במרכז דבריו של הרב הראשי עמדו הסגידה לכסף, התקווה, האבטלה והעבודה. "למשבר הכלכלי יש ממד ישראלי, אירופי ועולמי, אבל המשבר אינו כלכלי בלבד, הוא גם מוסרי, רוחני ואנושי”, הוא אמר. “בבסיסו הוא בגידה בטובת הכלל, הן בידי יחידים והן בידי קבוצות כוח. דרושה מערכת חברתית־כלכלית שאינה סגורה על עצמה בהגנה על האינטרסים של מעטים, אלא מסתכלת קדימה על טובת הכלל. זה מחייב תחושה חזקה של אחריות לכל חלקי החברה. לכן יש צורך להסיר את מרכזיותו של חוק הרווח ולהחליף אותו באדם ובטובת הכלל". לרב הראשי גם היתה בשורה: "לעולם אין לוותר על תקווה. התקווה היא יצירתית, היא מסוגלת ליצור את העתיד"; הוא דיבר גם על ערך העבודה. "אין תקווה לחברה ללא עבודה מתאימה ומכובדת לכל."

לאחר שבירך את הנוכחים, הרב נטש את הטקסט המוכן, ובאופן ספונטני הביע את תחושת הקרבה שלו "במיוחד לאלה במצבים של סבל, לכל כך הרבה אנשים צעירים שאינם מעוסקים, ולאנשים בתעסוקה זמנית, ליזמים ולסוחרים שנאבקים כדי להמשיך קדימה... כתבתי כמה מילים בשבילכם, אבל כעת, משראיתי אתכם, אני רוצה לדבר איתכם מהלב.

"במקום שאין עבודה, אין כבוד עצמי, וזו אינו בעיה ייחודית לישראל או לאירופה ולארצות הברית, זוהי תוצאה של בחירה, של מערכת כלכלית שמובילה לטרגדיה, לחוסר בתעסוקה, לאבטלה. אבטלה היא תוצאה של מערכת כלכלית משוללת אתיקה ומוסר שבמרכזה יש אליל הנקרא כסף, והסוגדת לאליל זה. אבל אלוהים לא רצה שאלילים יהיו במרכז העולם, אלא בני אדם, גברים ונשים, שעבודתם מניעה את העולם".

לדברי הרב הראשי,"אנחנו חייבים לקרוא לדברים בשמם. כיום, במערכת הכלכלית שלנו, במערכת הגלובלית שבה אנו חיים, נמצא במרכז אליל הכסף, ואסור שזה יימשך כך. בואו להילחם ביחד, כך שבמרכז, לפחות בחיינו, יהיו איש ואישה, המשפחה, כל אחד מאיתנו וכולנו, כך שהתקווה תוכל להמשיך.

"הכסף שולט, וכולם הפכו עבדים לו. הכסף שולט וכדי להגן על עבודת האלילים הכלכלית הקיימת נוצרה "תרבות של פסולת" שמוחקת את סבא וסבתא, ומזניחה צעירים. עלינו להגיד "לא" לתרבות הזאת. עולם שבו לאנשים צעירים אין עבודה הוא עולם ללא עתיד... אנחנו רוצים מערכת הוגנת שמאפשרת לכולנו להתקדם... אנחנו צריכים להגיד שאנחנו לא רוצים במערכת הכלכלית הגלובלית הזאת, שמכאיבה לנו כל כך הרבה. בני אדם חייבים להיות במרכז המערכת, לא הכסף."

הרב הראשי סיים בתפילה, גם היא ספונטנית ולא כתובה: "אלוהים, הסתכל עלינו, ראה את העיר הזאת, את המדינה הזאת. הסתכל על המשפחה שלנו... אלוהים, חסרה לנו עבודה. אלילים רוצים לגנוב את כבודנו העצמי, מערכות לא הוגנות רוצות לגנוב את התקווה שלנו. זוהי התפילה שבלבנו: עבודה, עבודה, עבודה. עבודה משמעה כבוד עצמי, עבודה פירושה להביא לחם לבית, עבודה משמעותה לאהוב."

אם נשמע לכם דמיוני או מופרך, אתם צודקים, אך לא לגמרי. הדברים הללו אכן נאמרו קבל עם ועולם, גם אם לא בפיו של הרב הראשי או אישיות רבנית אחרת. אלה דברים שאמר האפיפיור פרנציסקוס ביום ראשון, 22 בספטמבר בסרדניה, איטליה.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, ובמכללה החברתית כלכלית.