הודות לדימה אנו מפרסמים את המקרא לחג ישוע לבוש הדר שחל ב-6 באוגוסט.

מדרשה לרגל חג ישוע לבוש הדר (הטרנספיגורציה), מאת הבישוף אתנאסיוס מסיני

על הר תבור, ישוע גילה לתלמידיו רז שמימי. בזמן שהוא חיי בינם הוא דיבר על המלכות ועל ביאתו השנייה בכבוד, אך כדי לסלק מליבם כל צל של ספק בעניין המלכות וכדי לחזק את אמונתם במה שצופן העתיד לאור ההטרמה שלו בהווה, על הר תבור הוא העניק להם חיזיון מרהיב של הדרו, טעימה ממלכות השמיים. היה זה כאילו אמר להם: "בחלוף הזמן ייתכן ותסתכנו באבדן אמונתכם. כדי להצילכם מזאת אני אומר לכם שיש מן העומדים פה שלא יטעמו מוות עד כי יראו את בן האדם בא בכבוד אביו". (ראה: מתי טז:28) יתר על כן, כדי להבטיח לנו שלמשיח העוצמה לעשות דברים אלה אם ירצה בכך, כותב הבשורה ממשיך: "לְאַחַר שִׁשָּׁה יָמִים לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן אָחִיו. הוּא הֶעֱלָה אוֹתָם לְהַר גָּבוֹהַּ לְבַדָּם וְהִשְׁתַּנָּה לְעֵינֵיהֶם; פָּנָיו זָהֲרוּ כַּשֶּׁמֶשׁ וּבְגָדָיו הִלְבִּינוּ כָּאוֹר. לְפֶתַע נִרְאוּ אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ כְּשֶׁהֵם מְדַבְּרִים אִתּוֹ" (מתי יז:3-1).

אלו הם הפלאים השמימיים שאנו מציינים היום; זוהי ההתגלות המושיעה שניתנה לנו על ההר; זהו החג של המשיח שהביאנו לכאן. הבה נאזין, אפוא, לקולו הקדוש של אלוהים שקורא לנו, בשכנוע רב, ממרומים, מפסגת ההר, כך שיחד עם תלמידיו הנבחרים של האדון נגיע להבנה העמוקה ביותר של רזים קדושים אלה, הנמצאים הרחק מעבר ליכולת הביטוי שלנו. ישוע הולך לפנינו כדי להראות לנו את הדרך, הן במעלה ההר והן לשמיים, ו – אומר אני בתעוזה - עתה עלינו ללכת אחריו במלא המהירות, משתוקקים לחיזיון השמימי שנותן לנו חלק בזהרו, שמחדש את טבענו הרוחני ומשנה אותנו לצלם דמותו, שעושנו לנצח ללוקחים חלק באלוהות ושמעלנו לגבהים שאיש אינו חלם עליהם.

הבה נרוץ בביטחון ובשמחה כדי להיכנס לענן כמשה ואליהו, או כיעקב ויוחנן. הבה נשתאה ככיפא לחזות במראה האלוהי ולהשתנות בהשתנות מלאת ההדר. הבה נפרוש מהעולם, נעמוד מעל לארץ, נתעלה מעל לגוף, ננתק עצמנו מהבריאה ונפנה לבורא, שאליו כיפא באכסטזה פנה ואמר: "אֲדֹנִי טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת פֹּה" (מתי יז:4).

כפי שאמרת כיפא, אכן טוב להיות פה. טוב להיות עם ישוע ולהישאר פה לנצח. איזו שמחה נעלה או כבוד נעלה יותר ישנם מאשר להיות עם אלוהים, להיעשות דומים לו ולחיות לאורו?

לכן, מכיוון שבכל אחד מאתנו ישנו אלוהים בליבו והוא משתנה לצלם דמותו האלוהית, גם עלינו לצהול: טוב להיות פה – כאן היכן שהכול בוהק בזהר האלוהי, היכן שישנם שמחה גיל וששון; היכן שאין דבר בליבנו מלבד שלום, שלווה ורוגע; היכן שאלוהים נראה. שכן כאן, בלבבותינו, המשיח שם את משכנו יחד עם האב ואומר בכניסתו: היום הישועה הגיעה לבית זה. עם המשיח, לבבותינו מקבלים את מלא עושר ברכותיו הנצחיות ושם, היכן שהן נשמרות בו למעננו, אנו רואים בהשתקפות, כבמעין מראה, הן את הפירות הראשונים והן את כל העולם העתיד לבוא.