אור האמונה – מלוא האמונה הנוצרית


הודות לדימה, חבר הקהילות והמתרגם, אנו מפרסמים כאן קטע בעברית מהאיגרת הראשונה לאפיפיור פרנציסקוס, "אור האמונה", אשר נכתב יחד עם האפיפיור בדימוס בנדיקטוס.

chagal_christ

מלוא האמונה הנוצרית

15. "אַבְרָהָם אֲבִיכֶם שָׂשׂ לִרְאוֹת אֶת יוֹמִי, וְאָכֵן רָאָה וְשָׂמַח" (יוחנן ח:56). על פי דבריו של ישוע, אמונת אברהם הצביעה עליו; בדרך כלשהי היא התרימה את רזו. כך הבין זאת אוגוסטינוס הקדוש כשהוא הצהיר ששלוש האבות ניצלו באמונה; לא באמונה במשיח שבא אלא באמונה במשיח שיבוא, אמונה שפניה לעתידו של ישוע. [13] האמונה הנוצרית מרכזה הוא המשיח; זוהי ההצהרה שישוע הוא אדון ושאלוהים הקימו מן המתים (ראה: אל הרומים י:9). כל קצוות הברית הישנה נקשרים במשיח; הוא נהיה ל"כן" ההחלטי לכל ההבטחות, הבסיס המוחלט ל"אמן" שלנו לאלוהים (ראה: השנייה אל הקורינתיים א:20). קורות חיי ישוע הם התגלמות מושלמת של נאמנות האלוהים. אם ישראל המשיך להיזכר בפעולת האהבה של אלוהים שיצרה את לב אמונתו והרחיבה את שדה הראייה שלו באמונה, אזי חיי ישוע מופיעים עתה כפסגת התערבות האלוהים, כביטוי העליון לאהבתו לנו. מה שאלוהים אומר לנו בישוע הוא לא דבר (verbum) אחד מבין רבים, אלא הדבר (Verbum) הנצחי (אל העברים א:2-1). אלוהים לא יכול לתת ערבות גדולה יותר לאהבתו, כפי שמזכיר לנו פאולוס הקדוש (ראה: אל הרומים ח:39-31). האמונה הנוצרית, אפוא, היא אמונה באהבה מושלמת, בכוחה המכריע, ביכולתה לשנות את העולם ולגולל את תולדותיו. "וַאֲנַחְנוּ הִכַּרְנוּ אֶת הָאַהֲבָה שֶׁאֱלֹהִים מְקַיֵּם בָּנוּ וְהֶאֱמַנּוּ בָּהּ" (הראשונה ליוחנן ד:16). באהבה שאלוהים גילה בישוע, האמונה מקבלת את הבסיס עליו כל המציאות ויעדה הסופי ניצבים.

16. את ההוכחה הברורה ביותר לאהבת המשיח ניתן למצוא במותו למעננו. אם ההוכחה הגדולה ביותר לאהבה היא אדם הנותן את נפשו בעבור ידידיו (ראה: יוחנן טו:13), אזי ישוע נתן את נפשו בעבור הכול, גם בעבור אויביו, כדי לשנות את ליבם. זה מסביר מדוע כותבי הבשורות יכול לראות בשעת צליבתו של ישוע את שיאו של חזיון האמונה; באותה שעה רוחבה ועומקה של אהבת האלוהים זהרו בכל עוצמתם. באותה שעה יוחנן הקדוש נתן את עדותו, בזמן שהוא, יחד עם אמו של ישוע, הביטו בדקוּר בצדו (ראה: יוחנן יט:37): "זֶה שֶׁרָאָה הֵעִיד - וְעֵדוּתוֹ נֶאֱמָנָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֱמֶת" (יוחנן יט:35). ב"אידיוט" של דוסטוייבסקי, הנסיך מישקין רואה ציור של האנס הולביין הבן המתאר את ישוע מת בקבר ואומר: "להביט בציור זה יכול לגרום לאדם לאבד את אמונתו". [14] הציור הוא תיאור מבעית של השפעותיו ההרסניות של המוות על גופת המשיח. ברם דווקא בהרהור על מותו של המשיח האמונה מתחזקת וזוכה לאור מסנוור; אז היא מתגלה כאמונה באהבתו העיקשת של המשיח לנו, אהבה שמסוגלת לאמץ לחיקה את המוות כדי להביא ישועה. אהבה זו, שלא נרתעה ממוות כדי להראות את עומקה, היא משהו שאני יכול להאמין בו; מתנתו העצמית המוחלטת של המשיח מתגברת על כל חשד ומאפשרת לי להפקיד עצמי בידיו לחלוטין.

18. מעל לכל, מות המשיח מגלה את אמינות אהבת אלוהים לאור תחייתו. בתור זה שקם מן המתים, המשיח הוא עד נאמנן, ראוי לאמונה (ראה: ההתגלות א:5; אל העברים ב:17) ותומך יציב לאמונתנו. "וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם", אומר פאולוס (ראשונה אל הקורינתים טו:17). אילולא אהבת אלוהים גרמה למשיח לקום מן המתים, אילולא הייתה יכולה להשיב את גופו לחיים, אז לא הייתה זו אהבה אמינה לחלוטין, המסוגלת להאיר אף את מחשכי המוות. כשפאולוס הקדוש מתאר את חייו החדשים במשיח, הוא מדבר על "אֱמוּנַת בֶּן־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי" (אל הגלטים ב:20). ברור שאמונה זו ב"בן האלוהים" היא אמונת פאולוס בישוע, אך היא גם מניחה שישוע עצמו ראוי לאמונה לא רק על בסיס אהבתו לנו אף עד מוות, אלא גם על בסיס היותו בן האלוהים. דווקא משום שישוע הוא הבן, משום שהוא מושרש כולו באב, הוא היה יכול להתגבר על המוות להזריח את אור החיים. התרבות שלנו איבדה את תחושת נוכחות האלוהים בעולם ופעילותו בו. אנחנו חושבים שאת אלוהים יש למצוא ב"מעבר", בממד שונה לחלוטין של מציאות, מרוחק מקשרינו היומיומיים. אך אם כך היה הדבר, אם אלוהים לא יכול היה לפעול בעולם, אזי אהבתו לא הייתה עוצמתית באמת, אמתית במלא מובן המילה ומכאן כלל לא אמתית, לא מסוגלת להעניק את האושר שהיא מבטיחה. לא היה אז שום הבדל בין אם היינו מאמינים בו ובין אם לאו. אדרבה, הנוצרים מצהירים על אמונתם באהבתו המוחשית והעוצמתית של אלוהים שפועלת בהיסטוריה וקובעת את יעדה הסופי: אהבה שניתן לפגוש, אהבה שנתגלתה בשלמותה בסבלות המשיח, במותו ובתחייתו.

18. למְלוֹא שישוע מביא לאמונה ממד נוסף. באמונה, המשיח הוא לא רק זה שבו אנו מאמינים, הביטוי העליון לאהבת האלוהים; הוא גם זה שעמו אנו מאוחדים למען נוכל להאמין. אמונה לא רק חוזה בישוע, אלא רואה דברים בדיוק כפי שישוע רואה אותם, בעיניו שלו: זוהי השתתפות בדרך הראייה שלו. במישורים רבים בחיינו אנחנו סומכים על אחרים שיודעים יותר מאתנו. אנחנו סומכים על האדריכל שבונה את ביתנו, על הרוקח שמביא לנו תרופה למרפא, על עורך הדין שמגן עלינו במשפט. אנחנו זקוקים גם למישהו אמין ובקיא בענייני אלוהים. ישוע, בן האלוהים, הוא זה שבאמצעותו אנו יודעים את אלוהים (ראה: יוחנן א:18). חיי המשיח, דרכו בידיעת האב ובחיים במערכת יחסים שלמה ומתמדת עמו, פותחים נופים חדשים ומזמינים לחוויה האנושית. יוחנן הקדוש מציג את החשיבות של מערכת יחסים אישית עם ישוע לאמונתנו בשימוש משתנה בצורותיו השונות של הפועל להאמין. בנוסף ל"להאמין ש"מה שישוע אומר לנו הוא נכון, יוחנן מדבר גם על "להאמין ל"ישוע ו"להאמין ב"ישוע. אנחנו "מאמינים ל"ישוע כשאנו מקבלים את דברו, את עדותו מכיוון שהיא נאמנה. אנחנו "מאמינים ב"ישוע כשאנו, באופן אישי, מכניסים אותו לחיינו והולכים לקראתו, דבקים בו באהבה ופוסעים בעקבותיו לאורך הדרך.

כדי לאפשר לנו לדעת ולקבל אותו וללכת אחריו, בן האלוהים לבש את בשרנו. בדרך זו גם הוא ראה את האב בצורה אנושית, במסגרת מסע המתרחש בזמן. האמונה הנוצרית היא אמונה בלבישת הבשר של הדבר ובתחייתו הגופנית; זוהי אמונה באלוהים כה קרוב אלינו עד שהוא נכנס להיסטוריה האנושית שלנו. לא זו בלבד שאין היא מפרידה אותנו מהמציאות, אמונתנו בבן האלוהים שנעשה אדם בישוע מנצרת מאפשרת לנו לתפוס את מעמקי המשמעות שלה ולראות מה רבה המידה בה אלוהים אהב עולם זה ושהוא מנהיגו תמיד אל עבר עצמו. זה מוביל אותנו, כנוצרים, לחיות את חיינו בעולם זה במחויבות ובעצמה גדולים מאי-פעם.

13. ראה: אוגוסטינוס הקדוש מהיפו, דרשות על הבשורה ליוחנן, 45, 9: Patrologia Latina 35, עמ' 1723-1722. (לטינית)

14. דוסטויינסקי, אידיוט, כרך II, חלק 4. (רוסית)

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel