איקונת כנסת השליחים בירושלים

האיקונה הייחודית, אשר נושאת את הכותרת "כנסת השליחים בירושלים" מציגה את האירוע המכונן בחיי הכנסייה, אירוע אשר מתואר בלב ליבו של ספר מעשי השליחים, פרק טו.

האיקונה מראה את הדמויות הבולטות בהתכנסות בירושלים: יעקב הצדיק במרכז, לימינו כיפא השליח (אשר מכונה "שמעון" בפיו של יעקב), לשמאלו שאול השליח וליד שאול בר-נבא. לימינו של כיפא, עומדים הפרושים, המאמינים בישוע והשומרי מצוות התורה, אשר דרשו שבני אומות העולם המאמינים בישוע יימולו ויחלו לשמור מצוות כדת משה. לימינו של יעקב ולשמאלו של שאול ישנם שניים שמחזיקים בידיהם איגרות והם יהודה בר שבא ושילה אשר נשלחו כשליחים לקהילת אנטיוכיה על מנת להביא את האיגרת המסבירה את פסיקת כנסת השליחים. בין יעקב שצדיק לשאול השליח עומד יוחנן מרקוס, אשר ילווה את שאול ואת בר-נבא במסעם השני.

בידו של יעקב מגילה ועליה כתובה דברי עמוס הנביא, דברים שאותם מצטט יעקב (עמוס ט:11 – 12): "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. לְמַעַן יִירְשׁוּ (ידרשו) אֶת-שְׁאֵרִית אֱדוֹם (אדם) וְכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה עֹשֶׂה זֹּאת." (מעשי השליחים טו:16 – 17).

על המזבח לרגלי יעקב מופיעים המנורה (סמל בית המקדש ועבודת הקודש), מגילה (סמל התורה), כוס וצלחת (סמל הלחם והיין של עבודת הקודש בסעודת האדון).

ברקע מבחינים בשלוש הערים אשר מייצגות את הכנסייה הקדומה: מראשית ימיה כקהילת יהודים בירושלים ועד התהוותה כקהילה המביאה יחד יהודים ובני אומות העולם באנטיוכיה, המקום שבו "לָרִאשׁוֹנָה כִּנּוּ אֶת הַתַּלְמִידִים "מְשִׁיחִיִּים"" (מעשי השליחים יא:26). יפו אף היא מופיעה כי בחוצותיה שמעון כיפא נקרא על מנת ללכת בפעם הראשונה אל אומות העולם, והגיע לביתו של קורנליוס בקיסריה, אירוע חשוב אשר מתואר על ידי שמעון כיפא בדבריו בפני כנסת השליחים.

הבה נתפללה בפני האיקונה הזאת: מי ייתן ונהיה קהילה של עדים המעידים בחייהם על שלום המשיח:

כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל־יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ.
14 הֵן הוּא שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה.
15 הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם,
16 וּכְדֵי שֶׁבְּגוּף אֶחָד יְרַצֶּה אֶת שְׁנֵיהֶם לֵאלֹהִים עַל־יְדֵי הַצְּלָב, בַּהֲמִיתוֹ בּוֹ אֶת הָאֵיבָה.
17 הוּא בָּא וּבִשֵֹר שָׁלוֹם, לָכֶם הָרְחוֹקִים וְגַם לַקְּרוֹבִים.
18 דַּרְכּוֹ יֵשׁ לָכֶם וְלָנוּ גִּישָׁה בְּרוּחַ אַחַת אֶל הָאָב.
19 לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים;
20 בְּנוּיִים עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה.
21 בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קֹדֶשׁ לַיהוה;
22 וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הָרוּחַ.
(אל האפסים ב:13 – 22)