דרשת האפיפיור פרנסיסקוס בליל השימורים


בליל השימורים של פסחא, במוצ"ש ה-30 במרץ 2013, האפיפיור פרנסיסקוס דרש במיסה. דימה תרגם ושלח לנו את המתנה הזאת:

1. אחים ואחיות יקרים, בבשורה של ליל שימורי פסחא מזהיר זה, ראשית אנו פוגשים בנשים שהולכות לקבר ישוע עם תמרוקים כדי למשוח את גופתו (עיין: לוקס כד:3-1). הן באות לקיים מעשה של חמלה, מעשה מסורתי של חיבה ואהבה לאדם יקר שנפטר, ממש כפי שהיינו עושים אנו. הן הלכו בעקבות ישוע, הן הקשיבו לדבריו, הן חשו מובנות על-ידו ובכבודן הן התלוו אליו עד הסוף, לגלגלתא ולרגע בו הוא הורד מן הצלב. אנו יכולים לדמיין מה הן הרגישו בדרכן לקבר: עצבות כלשהי, צער על-כך שישוע עזב אותן, שהוא מת, שחיו באו לקיצם. עתה החיים ימשיכו כבעבר. אך הנשים המשיכו לחוש אהבה, האהבה לישוע שהובילה אותן לקברו. אולם, בנקודה זו משהו חדש ולחלוטין לא מצופה מתרחש, משהו שמדאיג את ליבן ומפריע לתכניותיהן, משהו שירעיד את חייהן: הן רואות את האבן נגולה מהקבר, הן מתקרבות ואינן מוצאות את גופת האדון. זהו אירוע שמשאיר אותן נבוכות, מהוססות, מלאות בשאלות: "מה קרה?", "מה משמעות הדבר?" (עיין: לוקס כד:4). האם לא זה מה שקורה לנו כאשר דבר-מה חדש לחלוטין מתרחש בחיי היומיום שלנו? אנחנו עוצרים, אנחנו לא מבינים, אנחנו לא יודעים מה לעשות. חדשנות הופכת אותנו למפוחדים, בכלל זה גם החדשנות שאלוהים מביא לנו, החדשנות שאלוהים מבקש מאתנו. כולנו דומים לשליחים בבשורה: תכופות נעדיף להישאר עם הבטוח, לעמוד לפני הקבר, לחשוב על מישהו שנפטר, מישהו שבסופו של דבר יחיה רק כזיכרון, בדומה לגיבורי העבר. אנחנו מפחדים מההפתעות של אלוהים; אנחנו מפחדים מההפתעות של אלוהים! הוא תמיד מפתיע אותנו!

אחים ואחיות יקרים, הבה לא נהיה סגורים לחדשנות שאלוהים רוצה להביא לחיינו! האם לעתים תכופות אנחנו חוששים, מיואשים ועצובים? האם אנו מרגישים כבדים מעול חטאינו? האם אנו חושבים שלא נוכל לעמוד בכך? אל לנו לסגור את לבנו, אל לנו לאבד את האמון, הבה לא נוותר לעולם: אין מצבים שאלוהים לא יכול לשנות, אין חטא שהוא לא יכול למחול אם רק נפתח את עצמנו בפניו.

2. אך הבה נחזור לבשורה, לנשים, ונעבור שלב אחד הלאה. הן מוצאות את הקבר הריק, גופתו של ישוע לא נמצאת שם, שום דבר חדש לא התרחש, אך אף על פי כן כל זה לא אומר להן דבר בטוח: הוא מעלה שאלות; הוא משאיר אותן מבולבלות, מבלי לתת תשובה. ולפתע, הנה שני אנשים בבגדים לבנים מבריקים אומרים "לָמָּה אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת אֶת הַחַי בֵּין הַמֵּתִים? הוּא אֵינֶנּוּ פֹּה, הוּא קָם לִתְחִיָּה!" (לוקס כד:6-5). מה שהיה מעשה פשוט, שנעשה בוודאי מהאהבה – ללכת לקבר – הפך עתה לאירוע, אירוע משנה חיים באמת. דבר לא נשאר כפי שהיה, לא רק חיי אותן נשים, אלא גם חיינו שלנו ותולדות האנושות. ישוע לא מת, הוא קם לתחייה, הוא חי! הוא לא רק חוזר לחיים, אלא הוא החיים עצמם, מכיוון שהוא בן האלוהים, אלוהים חיים (ראה: במדבר יד:28-21; דברים ה:26; יהושוע ג:10). עתה ישוע לא שייך עוד לעבר, אלא חיי בהווה ומקרין עצמו לעתיד; הוא נמצא ב-"היום" הנצחי של אלוהים. כך מופיעה חדשנות האלוהים לנשים, לתלמידים ולכולנו: כניצחון על החטא, הרוע והמוות, על כל המוחץ את החיים וגורם להם להראות פחות אנושיים. וזהו המסר המיועד לי ולך, אחות יקרה, לך אח יקר. כמה פעמים על האהבה לומר לנו: מדוע אתה מחפש את החי בין המתים? הבעיות ודאגות היומיום שלנו יכולות לעטוף אותנו בעצמנו, בעצב, במרירות ... ושם שוכן המוות. זהו לא המקום בו יש לחפש אחר האחד החי! תנו לישוע הקם לתחייה להיכנס לחייכם, קבלו את פניו כחבר, באמון: הוא החיים! אם עד עתה שמרת ממנו מרחק, צעד קדימה. הוא יקבל אותך בזרועות פתוחות. אם היית אדיש, קח סיכון: לא תתאכזב. אם ללכת בעקבותיו נראה קשה, אל תירא, בטח בו, היה סמוך ובטוח שהוא קרוב אליך, הוא אתך והוא ייתן לך את השלום שאתה מחפש ואת הכוחות לחיות כפי שהוא רוצה.

3. יש דבר אחד קטן אחרון שארצה להדגיש בבשורה ליל השימורים של הפסחא. הנשים פוגשות בחדשנות של אלוהים. ישוע קם, הוא חי! אך בהיותן ניצבות בפני הקבר הריק ושני האנשים בבגדים המבריקים, תגובתן הראשונית היא פחד: "הֵן נִתְמַלְּאוּ פַּחַד וְהִרְכִּינוּ פְּנֵיהֶן אַרְצָה", לוקס אומר לנו שאפילו לא היה להן את האומץ להסתכל. אך כשהן שומעות את בשורת התחייה, הן מקבלות אותה באמונה ושני הגברים בבגדים המבריקים אומרים להן משהו בעל חשיבות עליונה "זְכֹרְנָה מַה שֶּׁאָמַר לָכֶן עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בַּגָּלִיל ... וְאָמְנָם הֵן נִזְכְּרוּ בִּדְבָרָיו" (לוקס כד:8,6). הן מתבקשות לזכור את מפגשן עם ישוע, לזכור את דברו, פעולותיו, חיו ובדיוק אותו זיכרון אוהב של חוויותיהן עם האדון מאפשר להן לשלוט בפחדים שלהן ולהביא את בשורת התחייה לשליחים ולכול האחרים (עיין: לוקס כד:9). לזכור את מה שאלוהים עשה וממשיך לעשות למעני, למעננו, לזכור את הדרך בה הלכנו, זה מה שפותח את לבבותינו לתקווה לעתיד. יהי רצון ונזכור את כל שעשה אלוהים בחיינו.

בלילה מזהיר זה, הבה נבקש את עתירתה של הבתולה מרים, שאצרה את כל אותם אירועים בליבה (עיין: לוקס ב:51,19) ונבקש מהאדון לתת לנו חלק בתחייתו. יהי רצון והוא יפתח אותנו לחדשנות שמשנה. יהיה רצון שהוא יהפוך אותנו לגברים ונשים המסוגלים לזכור את כל שהוא עשה בחיינו ובתולדות העולם. יהיה רצון והוא יעזור לנו לחוש בנוכחותו כאחד החי והפועל בקרבנו. ויהי רצון שהוא ילמד אותנו כל יום תמיד לא לחפש את החי בין המתים!

אמן.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel