דרשת האפיפיור פרנסיסקוס ליום א של הלולבים

1. ישוע נכנס לירושלים. קהל החסידים מתלווה אליו במצב רוח חגיגי, כותונותיהם מונחות לפניו, מדברים על הניסים שהוא חולל, בקול גדול הלל נשמע: "בָּרוּךְהַבָּאבְּשֵׁםיהוה! שָׁלוֹםבַּשָּׁמַיִםוְכָבוֹדבַּמְּרוֹמִים!" (לוקס יט:38)

קהל רב, חגיגה, הלל, ברכות, שלום: האוויר מתמלא שמחה. ישוע עורר תקוות גדולות, בייחוד בלבם של הפשוטים, הענווים, העניים, הנשכחים, אלא שבעיני העולם אינם חשובים. הוא מבין סבל אנושי מהו, הוא הראה את פניהם של רחמי האלוהים, הוא התכופף לחולים בגוף ונפש. עתה הוא נכנס לעיר הקודש! זהו ישוע. זהו הלב שמביט בכולנו, צופה בחוליינו, בחטאנו. אהבתו של ישוע רבה. הוא נכנס לירושלים באהבה זו ומביט בכולנו.

זהו תיאור יפהפה, אור אהבתו של ישוע, אור ליבו, שמחה, חגיגה.

בתחילת סעודת האדון, חזרנו על כל זאת. הנפנו את הלולבים שלנו, את ענפי הזית שלנו, שרו "ברוך הבא בשם אדוני"; גם אנחנו קיבלנו את פניו של ישוע; גם אנחנו הבענו את השמחה שבללוות אותו, שבלדעת שהוא קרוב, נוכח בנו וביננו כחבר, כאח וגם כמלך. דהיינו, כמגדלור של חיינו. ישוע הוא אלוהים, אך הוא הצניע עצמו כדי ללכת עמנו. הוא חבר שלנו, אח שלנו. כאן, הוא מאיר אותנו במסע. היום אנחנו מקבלים את פניו, כאן המילה הראשונה שעולה היא "שמחה". אל תהיו אנשים ונשים של עצב: נוצרי מעולם לא יכול להיות עצוב! אל תתנו מקום לייאוש! לא לנו הוא האושר הנובע מבעלות על דבר-מה, אלא מכך שפגשנו אדם: ישוע; מלדעת שאתו אנו מעולם לא לבד, גם ברגעים קשים, גם כשמסע חיינו נתקל בבעיות ובמכשולים שנראה שלא ניתן לעבור, ומספרם של אלה כה רב! בזמנים אלו מגיע האויב, מגיע השטן, לרוב מחופש למלאך האומר את דבריו בעורמה. אל תקשיבו לו! אנחנו הולכים בעקבות ישוע!

אנו מלווים, אנו הולכים בעקבות ישוע, אך מעל לכל אנחנו יודעים שהוא מלווה אותנו ונושא אותנו על כתפיו. זוהי שמחתנו, זוהי התקווה שעלינו להביא לעולמנו שלנו. הבה נביא את שמחת האמונה לכולם! אל נאבד את התקווה! אל נאבד את התקווה! את התקווה שישוע נותן לנו!

2. המילה השנייה: מדוע ישוע נכנס לירושלים? או שאלה אף יותר חשובה: כיצד הוא נכנס לירושלים? ההמון מצהיר עליו כמלך והוא אינו מתכחש לכך, הוא לא מצווה עליהם להיות בשקט(ראה: לוקס יט:40-39). אך איזה סוג של מלך הוא ישוע? הבה נתבונן בו: הוא רוכב על חמור, הוא לא מלווה בחצר מלכים, הוא לא מוקף בצבא כסמל לעוצמה. הוא מתקבל על-ידי אנשים ענווים, פשוטי העם, שחשים שיש בישוע יותר מן הנגלה, יש להם את חוש האמונה שאומר: "זהו המושיע".

ישוע לא נכנס לעיר הקודש כדי לקבל כבוד השמור למלכי הארצות, לבעלי השררה, לשליטים; הוא נכנס כדי שילקו ויעליבו אותו ויתעללו בו, כפי שישעיה חזה במקרא הראשון (ראה: ישעיה נ:6). הוא נכנס כדי לקבל כתר קוצים, מטה, גלימת ארגמן: מלכותו נעשית מושא לבוז. הוא נכנס כדי לתפס לגולגתא, נושא את עול העץ. זה מביא אותנו למילה השנייה: "צלב". ישוע נכנס לירושלים כדי למות על הצלב וכאן מלכותו זוהרת בצורתה האלוהית: כס מלכותו הוא עץ הצלב! אני חושב על מה שאמר בנדיקטוס השישה-עשר לקרדינלים: "אתם נסיכים, אך של מלך צלוּב", זהו כס המשיח. ישוע לוקח זאת על עצמו, מדוע? מדוע הצלב? ישוע לוקח על עצמו את הרוע, הזוהמה, החטא של העולם, כולל את חטאנו שלנו, והוא מטהר אותו, הוא מטהר אותו בדמו, ברחמי האלוהים ובאהבתו. הבה נביט מסביב: מה רבים הפצעים המוסבים לאנושות על-ידי הרוע! מלחמות, אלימות, עימותים כלכליים שפוגעים בחלשים ביותר, תאוות בצע, שאיש לא יכול להביא בעצמו. סבתי הייתה אומרת לנו, הילדים, "לשום תכריך אין כיסים!" תאווה לממון, שררה, שחיתות, מחלוקות, פשעים נגד חיי האדם וכנגד הבריאה! –וכל אחד מאתנו יודע היטב – חטאינו האישיים: כישלונותינו באהבת האלוהים ואהבת הזולת ולבריאה כולה. על הצלב ישוע מרגיש את מלא כובד הרוע, ובכוח אהבת האלוהים הוא כובש אותו, הוא מנצח אותו בתחייתו. זהו הטוּב שהמשיח מביא לכולנו מהצלב, כס מלכותו. צלב המשיח, שהתקבל באהבה, לא מוביל אותנו לעצב, אלא לשמחה! השמחה שבלהיות נושע ולעשות מעט ממה שהוא עשה ביום מותו.

3. היום, בכיכר זו, נמצאים צעירים רבים: במשך 28 שנה יום ראשון של הלולבים היה יום הנוער העולמי! זוהי המילה השלישית שלנו: צעירים! צעירים יקרים, אני חושב עליכם חוגגים מסביב לישוע, מנופפים בענפי זית. אני חושב עליכם צועקים את שמו ומביעים את שמחתכם להיות אתו. לכם חלק חשוב בחגיגת האמונה! אתם מביאים לנו את שמחת האמונה ואתם מספרים לנו שעלינו לחיות את האמונה בלב צעיר, תמיד, גם בגיל שבעים או שמונים! לב צעיר! עם המשיח, הלב מעולם לא מזדקן! אך כולנו, כולכם, יודעים היטב שהמלך שבעקבותיו אנו הולכים ושמלווה אתונו הוא מיוחד ביותר: הוא מלך שאוהב אף עד הצלב ומלמד אותנו לשרת ולאהוב. ואתם לא מתביישים בצלבו! אדרבא, אתם מקבלים אותו בברכה, מכיוון שהבנתם שבנתינת עצמנו אנו מקבלים שמחה אמתית ושאלוהים כבש את הרוע באמצעות האהבה. אתם נושאים את הצלב עולה הרגל בכל היבשות, לאורך כבישי העולם! אתם נושאים אותו בתגובה לקריאתו של ישוע: "לְכוּ, וַעֲשׂוּאֶתכָּלהַגּוֹיִיםלְתַלְמִידִים" (מתי כח:19), שהיא הנושא של יום הנוער העולמי השנה. אתם נושאים אותו כדי לספר לכולם שעל הצלב ישוע הפיל את חומת האיבה המפרידה בין עמים ואומות, והביא פיוס ושלום. חברים יקרים, גם אני יוצא עמכם למסע, החל מהיום, בעקבות המבורך יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס השישה-עשר. הנה, אנחנו כבר קרובים לשלב הבא בעלייה לרגל של צלב המשיח. אני מצפה בשמחה ליולי הבא בריו דה-ז'נרו! אראה אתכם בעיר דגולה זו בברזיל! התכוננו היטב – מעל הכול התכוננו רוחנית – בקהילותיכם, כך שהתכנסותנו בריו תהיה אות לאמונה לעולם כולו. על הצעירים לומר לעולם: "טוב ללכת בעקבות ישוע, טוב ללכת עם ישוע, המסר של ישוע הוא טוב, טוב לצאת מעצמכם, מגבולות הקיום של העולם ולהביא את ישוע לאחרים!"

שלוש מילים: שמחה, צלב ונעורים.

הבה נבקש את תפילתה של מרים הבתולה בעדנו. היא מלמדת אותנו את השמחה שבלפגוש את המשיח, את האהבה שבה עלינו להביט למרגלות הצלב, את הלהט של הלב הצעיר שעמו עלינו ללכת בעקבותיו במהלך השבוע הקדוש הזה ובמהלך חיינו.

אמן.