דרשת האפיפיור פרנסיס במיסת הכתרתו


אנו מפרסמים כאן את דרשת האפיפיור פרנסיסקוס ממיסת הכתרתו אשר נערכה ביום ג, ה-19 במרץ 2013. התרגום פרי עטו של דימה, חבר הקהילות.

אחים ואחיות יקרים, אני מודה לאדון על כך שביכולתי לערוך מיסה קדושה זו לכבוד הסמכתי לשליחותו של כיפא ביום חגו של יוסף הקדוש, בעלה של הבתולה מרים והקדוש המגן של הכנסייה הכלל-עולמית. זהו צירוף מקרים חשוב, וזהו גם יום-השם של קודמי המכובד בתפקיד: אנו קרובים אליו בתפילותינו, מלאים בחיבה ובתודה.

אני מברך בחום את אחי החשמנים והבישופים, הכוהנים, השמשים, הנזירים והנזירות, ואת כל המאמינים. אני מודה לנציגי הכנסיות והקהילות הכנסייתיות האחרות, כמו גם לנציגי הקהילה היהודית ושאר הקהילות הדתיות על נוכחותם. ברכותיי הלבביות לראשי המדינות והממשלות, חברי המשלחות הרשמיות ממדינות רבות בעולם ולסגל הדיפלומטי.

בבשורה היום שמענו ש-"יוֹסֵף ... עָשָׂה כְּפִי שֶּׁצִּוָּהוּ מַלְאַךְ יהוה. הוּא לָקַח אֵלָיו אֶת אִשְׁתּוֹ [מרים]" (מתי א:24). מילים אלה מצביעות על השליחות שאלוהים העניק ליוסף: עליו להיות ה-קוסטוס, השומר. שומרם של מי? של מרים וישוע; אך אז אותה משמורת מתרחבת לכלל הכנסייה, כפי שמבורך יוחנן פאולוס השני אמר זה מכבר: "כפי שיוסף הקדוש לקח באהבה משמורת על מרים ובשמחה הקדיש עצמו לגידולו של ישוע המשיח, כך הוא משגיח ומגן על גופו המיסטי של המשיח, הכנסייה, שלה הבתולה מרים היא דוגמה ומופת" ("שומר הגואל" [Redemptoris Custos], 1).

הכיצד מממש יוסף את תפקידו כשומר? בדיסקרטיות, בענווה ובדממה, אך עם נוכחות מתמדת ונאמנות מוחלטת, גם כאשר הוא מתקשה להבין. מעת אירוסיו למרים עד למציאת ישוע בן השנים-עשר במקדש בירושלים, הוא נמצא שם בכל רגע בדאגה אוהבת. כבעלה של מרים, הוא לצידה בזמנים טובים ורעים, במסע לבית לחם למפקד ובשעות החרדה והשמחה של הלידה; בדרמה של הבריחה מצרימה ובזמן החיפוש הקדחתני אחר ילדם במקדש; מאוחר יותר בחיי היומיום בביתם בנצרת, בבית המלאכה בו לימד את מלאכתו לישוע.

הכיצד מגיב יוסף לקריאתו להיות שומר למרים, לישוע ולכנסייה? בהקשבה מתמדת לאלוהים, הוא פתוח לאותות נוכחות האלוהים ומקבל את תכניות האל ולא את אלו שלו בלבד. זה מה שאלוהים מבקש מדוד, כפי ששמענו במקרא הראשון. אלוהים לא רוצה בית שנבנה על-ידי בני-אדם, אלא נאמנות לדברו, לתכניתו. זהו אלוהים עצמו שבונה את הבית, אך מאבנים חיות החתומות ברוח. יוסף הוא "שומר" בגלל שהוא מסוגל לשמוע את קול האלוהים ולהיות מונחה על-ידי רצונו; ומסיבה זו הוא רגיש אף-יותר לאלו שהופקדו להגנתו. הוא יכול להסתכל על הדברים בצורה מציאותית, הוא נמצא בקשר עם הסביבה, הוא יכול להחליט החלטות נבונות באמת. בו, חברים יקרים, אנו לומדים כיצד להגיב לקריאת האלוהים, ללא היסוס וברצון, אך אנו רואים גם את לב ליבה של הקריאה הנוצרית, שהוא המשיח! הבה נשמור על המשיח בחיינו, למען נוכל לשמור על אחרים, למען נוכל לשמור על הבריאה!

אולם, הקריאה להיות "שומר" אינה משהו המערב רק אותנו כנוצרים; יש לה, כמו-כן, ממד שהוא פשוט אנושי, מערב את כולם. משמעות הדבר היא שמירה על הבריאה, על יופיו של העולם הנברא, כפי שספר בראשית אומר לנו וכפי שפרנציסקוס הקדוש מאסיזי מראה לנו. משמעות הדבר היא לכבד כל אחד מנבראי האל ולכבד את הסביבה בה הוא חי. משמעות הדבר היא לשמור על בני-אדם, להפגין אהבה כלפי כל אדם ואדם, בייחוד כלפי ילדים, מבוגרים, נזקקים, אלא שתכופות נזכרים אחרונים במחשבותינו. משמעות הדבר היא לדאוג איש לרעהו במשפחותינו: בעלים ונשים שומרים, ראשית, אחד על השני, ואז, כהורים, הם דואגים לילדיהם, והילדים עצמם, בבוא הזמן, שומרים על הוריהם. משמעות הדבר היא לבנות חברויות כנות בהן אנו נגן איש על רעהו בביטחון, כבוד וטוּב. לבסוף, הכול הופקד לשמירתנו, וכולנו אחראים על כך. היו שומרי מתנות האלוהים!

כשבני אדם לא מצליחים לעמוד באחריות זו, כשאנו לא מצליחים לטפל בבריאה ובאחינו ואחיותינו, פתוחה הדרך לחורבן והלבבות מתקשים. למרבה הצער, בכל תקופה בהיסטוריה ישנם "הורדוסים" הזוממים מוות, זורעים הרס, ופוגעים בסבר פניהם של גברים ונשים.

אנא, ברצוני לבקש מכל מי שנמצא בעמדות אחריות בחיי הכלכלה, הפוליטיקה והציבור, ומכל אנשי הרצון הטוב: הבה נהייה "שומרים" של הבריאה, שומרים של תכנית האלוהים המוטמעת בטבע, שומרים אחד של השני ושל הסביבה. אל לנו לאפשר לאותות של חורבן ומוות ללוות את התקדמות העולם הזה! אלא נהייה "שומרים", עלינו לשמור גם על עצמנו! אל לנו לשכוח ששנאה, קנאה וגאווה מחללים את חיינו! היותנו שומרים, אפוא, משמעו היא שמירה על רגשותינו, על לבבותינו, שכן הם מושב הכוונות הטובות והרעות: כוונות שבונות והורסות! אסור לנו לפחד מטוּב או אף מרכּוּת!

כאן ארצה להוסיף דבר אחד נוסף: דאגה, שמירה, דורשים טוּב, הם קוראים לסוג של רכּוּת. בבשורות, יוסף מופיע כגבר חזק ונועז, גבר עובד, אך בליבו אנו רואים רכות אדירה, שהיא לא מעלתו של החלש, אלא דווקא סימן לעוצמת-הרוח וליכולת לדאוג, לרחם, להיות פתוח באמת כלפי אחרים, לאהבה. אסור לנו לפחד מטוב, מרכות!

היום, יחד עם חגו של יוסף הקדוש, אנו מציינים את תחילת שליחותי כבישוף החדש של רומא, יורשו של כיפא, שגם טומן בחובו כוח מסוים. אין ספק שישוע העניק לכיפא עוצמה, אך איזה סוג של עוצמה? לאחר שלוש השאלות של ישוע לכיפא על האהבה מגיעות שלוש פקודות: הזן את צאני, הזן את צאני. אל לנו לשכוח שעוצמה אמתית היא שירות, ושגם האפיפיור, בשעה שהוא מוציא לפועל את סמכותו, עליו להיכנס ביתר שאת לאותו שירות שפסגתו המאירה היא הצלב. עליו לקבל השראה מהשירות הקטן, הנאמן והקונקרטי שאפיין את יוסף הקדוש, וכמוהו עליו לפתוח את זרועותיו כדי להגן על כל עם האלוהים ולקבל באהבה רכה את כל האנושות, בייחוד את העניים ביותר, החלשים ביותר, הפחות חשובים, אלו שמתי מציין במשפט הסופי על האהבה: הרעבים, הצמאים, הזרים, הערומים, החולים והאסורים (ראה: מתי כה:46-31). רק אלה המשרתים באהבה יכולים לשמור!

במקרא השני, פאולוס הקדוש מדבר על אברהם, ש-"בְאֵין סִבָּה לְתִקְוָה הוּא הֶאֱמִין וְקִוָּה" (אל-הרומים ד:18). באין סיבה לתקווה, לקוות! גם כיום, בינות לאפלה כה רבה, עלינו לראות את אור התקווה ולהיות אנשים שמביאים תקווה לאחרים. להגן על הבריאה, להגן על כל איש ואישה, להסתכל עליהם ברכות ובאהבה משמעו לפתוח אופק לתקווה; משמעו לתת להבלחה של אור להפציע מבעד לעננים הכבדים; משמעו להביא את חום התקווה! בשביל המאמינים, בשבילנו הנוצרים, כמו אברהם, כמו יוסף הקדוש, האהבה שאנו מביאים מוצבת כנגד האופק של אלוהים, שנפתחה בשבילנו במשיח. זוהי תקווה הבנויה על סלע שהוא אלוהים.

לשמור על ישוע ומרים, לשמור על הבריאה כולה, לשמור על כל אדם, בייחוד על העניים ביותר, לשמור על עצמנו: זוהי השליחות שהבישוף של רומא נקרא לבצע, אך לה נקראים גם כולנו, כך שכוכב התקווה יזהר באור בהיר. הבה נשמור באהבה על כל מה שאלוהים נתן לנו!

אני מתחנן לתפילותיהם של מרים הבתולה, יוסף הקדוש, הקדושים כיפא ופאולוס ופרנציסקוס הקדוש, יהיה רצון ורוח הקודש תלווה את שליחותי ואני מבקש מכם להתפלל למעני! אמן.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel