האפיפיור פרנסיסקוס דורש במהלך תפילת המלאך ביום א

לצפיהה בווידיאו כאן

אחים ואחיות, שלום! לאחר פגישתנו הראשונה ביום ד שעבר, היום שוב אני יכול לברך את כולם! ואני שמח לעשות כן היום, יום א, יום האדון! זה דבר יפה וחשוב לנו כנוצרים, להתכנס יחד ביום א, לברך אחד את השני, לדבר יחד כפי שאף אנחנו עושים כאן בכיכר הזה, אשר לו, הודות לאמצעי התקשורת, מימדי העולם כולו.

ביום א זה, החמישי בתקופת צום הארבעים, ספר הבשורה מציג בפנינו את פרשת האישה הנואפת (יוחנן ח:1 – 11), אותה ישוע מציל ממשפט מוות. יחסו ש ישוע מרשים: אין אנו שומעים לו דברי בזיון ולא גינוי אלא דברי אהבה ורחמים אשר מזמינים אותנו לתשובה. " גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד" (יוחנן ח:11). ובכן, אחים ואחיות, פני האל הם פני אב רחום אשר סבלן תמיד. האם התבוננתם בסבלנותו של האלוהים, הסבלנות ביחסו לכל אחד מאיתנו? סבלנותו היא רחמיו. יש לו תמיד סבלנות, סבלנות איתנו, הוא מבין אותנו ומחכה לנו, הוא לא מתעייף מלסלוח לנו אם רק נדע לשוב אליו בלב נשבר ונדכה. גדולים רחמי האל אומר המזמור.

במהלך הימים האחרונים יכולתי לקרוא בספר של חשמן, החשמן וולטר קספר, תיאולוג חכם, תיאולוג טוב בנושא הרחמים. עשה לי טוב לקרוא בספר הזה אולם אל תחשבו שאני עושה פרסומת לספרי החשמנים שלי! לא, זה לא העניין! אלא שעלי לציין שהספר עשה לי טוב... החשמן קספר אמר ששמיעת המילה "רחמים" משנה את הכל. זאת המילה הטובה ביותר שניתן לשמוע: היא משנה את העולם ומלואו. רחמים מעטים הופכים את העולם למקום פחות קר וצודק יותר. עלינו להבין נכון את הרחמים האלה של האל, של האב הרחום הזה אשר לו סבלנות רבה... נזכור שהנביא ישעיהו אמר "אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" בגלל רחמי האל. הרחמים יפים!

אני זוכר שכשהפכתי להיות בישוף בשנת 1992, גברתנו מפטימה הגיעה לבואנוס איירס ונערכה מיסה המונית למען החולים. הלכתי להקשיב לווידויים במיסה הזאת. לקראת סוף המיסה, קמתי כי הייתי צריך למשוח בשמן משיחת החולים. אישה זקנה התקרבה אליי, אישה צנועה, צנועה מאוד, והיא בת יותר מ-80 שנה. הבטתי בה ואמרתי: "סבתא (כי בארצנו כך אנו מכנים את הזקנים), סבתא, האם את רוצה להתוודות? כן, היא אמרה. ברם, אם לא חטאת (השבתי לה).... והיא אמרה לי: כולנו חטאנו.... אולם, אולי האדון לא סולח להם (השבתי). האדון סולח הכל, היא ספרה לי, מלאת בטחון בדבריה. כיצד את יודעת, גברתי? כי אם האדון לא היה סולח הכל, היא אמרה, העולם לא היה קיים. רציתי לשאול אותה, מה, גברתי, למדת תיאולוגיה באוניברסיטת הגרגוריאנה? כי זאת החוכמה אשר רוח הקודש מעניקה: החוכמה הפנימית אודות רחמי האל.

אל נא לשכוח את זה: האלוהים לא מתעייף לעולם מלסלוח לנו, לעולם! ובכן, אבא, מה הבעיה? הבעיה היא שאנחנו מתעייפים, לא רוצים, מתעייפים מלבקש סליחה. הוא לא מתעייף לעולם לסלוח לנו אולם אנו, לפעמים, מתעייפים מלבקש סליחה. הבה לא נתעייף, לא נתעייף לעולם! הוא אב אוהב אשר בולח תמיד, לו לב הרחמים לכל אחד ואף לנו. והבה נלמד להיות רחמנים גם אנחנו עם כולם. נתחנן שמרים גברתנו תעתיר בעדנו, היא אשר נשאה בידיה את רחמי האל שהיה לאדם.