האפיפיור בנדיקטוס דורש בפעם האחרונה בתפילת המלאך

היום, יום א השני בזמן צום הארבעים, שומעים אנו קטע במיוחד יפה מספר הבשורה, סיפור ישוע לבוש הדר (הטרנספיגורציה). לוקס המבשר מדגיש את העובדה שישוע משתנה (לובש הדר) בשעה שהוא מתפלל: חווייתו של ישוע היא חוויה עמוקה בנוגע ליחסו עם האב במהלך סוג של התבודדות רוחנית על ההר הגבוה, מקום שבו נמצא יחד עם פטרוס (שמעון כיפא), יעקב ויוחנן, שלושת התלמידים אשר נוכחים תמיד ברגעי ההתגלות האלוהית של האדון (לוקס ה:10, ח:51, ט:28). האדון, אשר זמן קצר קודם לכן ניבא את מותו ותחייתו (לוקס ט:22), מציג בפני תלמידיו טעם מקדים של כבודו והדרו. ברגע היפע (הטרנספיגורציה) כפי שאף קרה בעת טבילתו, קול האב השמימי מהדהד: "זֶה בְּנִי בְּחִירִי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (לוקס ט:35). נוכחותם של משה ושל אליהו, אשר מייצגים את התורה ואת הנביאים של הברית הישנה משמעותית מאוד: כל תולדות הברית מכוון לו, למשיח, אשר מקיים "יציאה" (בדומה ליציאת מצרים) חדשה (לוקס ט:31), הפעם לא בכיוון ארץ ההבטחה כפי שהיה בזמן משה אלא השמיימה. דברי שמעון כיפא: "אֲדוֹנִי, טוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן" (לוקס ט:33), מסמנים את הניסיון הבלתי אפשרי לאבן את החוויה המיסטית. אוגוסט ינוס הקדוש מפרש: "[שמעון כיפא]... על ההר... קיבל את המשיח כתזונה לנשמתו. למה שירצה לרדת ולשוב לעבודת הכפיים ולסבל בשעה שהיה שם, שבע רגשות אהבה קדושה לאלוהים אשר דחפה אותו לקיים מעשי קדושה?" (הדרשה 78, 3).

בהתבוננות בפרשה זו מספר הבשורה, נוכל אנו לשאוב ממנה לקח חשוב. ראשית כל, חשיבות התפילה אשר בלעדיה כל מלאכת השליחות והצדקה מצטמצמת בפעולה אנושית (אקטיביזם). במהלך צום הארבעים, למדים אנחנו כיצד להקציב את הזמן המתאים לתפילה אישית וקהילתית אשר מחזיר לנו את נשמת חיי הרוח. אדרבא, התפילה איננה נטישת העולם עם כלל ניגודיו כפי שמסתבר מדבריו של שמעון כיפא על הר תבור. להפך, התפילה מובילה אותנו בחזרה למסע, לפעולה... "החיים הנוצרים," כתבתי במסר שפרסמתי לתקופת הארבעים, "מורכבים מטיפוס תמידי על ההר כדי לפגוש את אלוהים ואז לרדת בחזרה, נושאים את האהבה והכוחות שמקבלים ממנו, כדי לשרת את אחינו ואחיותינו באהבת אלוהים עצמו" (מספר 3).

אחים ואחיות יקרים, אני שומע את דבר האלוהים מופנה אלי באופן מיוחד ברגע זה של חיי. תודה לכם! האדון קורא לי לטפס על ההר, להקדיש את עצמי עוד יותר לתפילה ולהתבוננות. אין זה לנטוש את הכנסייה – להפך, משמעו, אם האל ביקש ממני את זה, לשרת את הכנסייה באותה המסירות ובאותה האהבה אשר בהן השתדלתי לעשות ן עד עצם היום הזה, אולם בדרך יותר מתאימה גילי ולכוחותיי. הבה נפנה למרים העלמה המבורכת: מי ייתן והיא תסייע לנו ללכת בעקבות האדון ישוע בתפילה ובצדקה פעילה תמיד.

לצפייה בווידיאו קליפ כאן