מקרא לחגו של הקדוש תומס האקוויני

מדוע הייתה חובה על בן האלוהים לסבול למעננו? אכן היה צורך עצום, וניתן להבינו בשתי דרכים: ראשית, כמרפא לחטא, שנית, כמופת לדרך בה יש לנהוג.

זהו מרפא, שכן, בפני כל הרוע שאנו מביאים על עצמנו בשל חטאינו, מצאנו מרגוע בסבלות המשיח. עם זאת, זוהי דוגמא כמו כן, שכן סבלות המשיח די בהן לעצב את חיינו. מי שרוצה לחיות בשלמות, אל לו לעשות דבר מלבד לדחות את שדחה המשיח על הצלב ולרצות את שהוא רצה, שכן הצלב מדגים כל מעלה טובה.

אם מחפשים אתם אחר מופת האהבה: "אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו" (יוחנן טו:13). אדם מעין זה היה המשיח על הצלב. ואם הוא נתן את חיו למעננו, לא יהא זה קשה לשאת את כל סוגי הקשיים העולים למענו.

אם תרים אתם אחר סבלנות, לא תמצאו דוגמא טובה יותר מהצלב. סבלנות דגולה מופיעה בשתי דרכים: כאשר אחד סובל רבות בסבלנות, או כאשר אחד סובל מדברים מהם הוא יכול להתחמק ובכל זאת לא מתחמק. המשיח סבל רבות על הצלב, ועשה זאת בסבלנות, מכיוון שכאשר עשה זאת הוא לא איים; הוא הובל כצאן לטבח ולא פצה את פיו. על כן, סבלנות המשיח על הצלב הייתה דגולה. עלינו לרוץ בסבלנות לגמול המוצב לנגד עינינו, בהביטנו לישוע, מקור ומשלים אמונתנו שלשם האושר המוצב לנגד עיניו נשא את צלבו ובז לבושה.

אם מחפשים אתם דוגמה לענווה, הביטו בצלוב, שכן המשיח רצה להישפט על ידי פונציוס פילטוס ולמות.

אם תרים אתם אחר מופת לצייתנות, לכו בעקבות זה אשר ציית לאב אף עד מוות. שכן כפי שבאי-ציותו של אדם אחד, אדם, רבים נעשו לחוטאים, כך גם בציותו של אדם אחד רבים נעשו לצדיקים.

אם מחפשים אתם אחר דוגמה לתיעוב הדברים הארציים, לכו בעקבות זה, שהוא מלך המלכים ואדון האדונים, בו כל אוצרות החכמה והידע. על הצלב הוא הופשט, נלעג, מורק, מוכה, מוכתר בקוצים וכל שניתן לו לשתות הוא חומץ.

אל תיקשרו, אפוא, לבגדי פאר ועושר, מכיוון שהם "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם" (תהלים כב:18). לא לכבוד, שכן הוא חווה מילות זעם ומלקות. לא לכבוד הנובע מרום מעלה, שכן הם "שָׂמוּ עָלָיו עֲטֶרֶת שֶׁקָּלְעוּ מִקּוֹצִים" (מרקוס טו:17). לא לכל דבר מענד, שכן " וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ" (תהלים עט:21).

תומס הקדוש מאקווינס, דברים על "אני מאמין" של השליחים, 6